התיירים נוהרים באוטובוסים - פוסט אורח מאת יונתן גת
מדריך: איך מתחילים לנסוע באוטובוסים

נסיעה ישירה
פירוט על הרב קו תמצאו כאן, אך לשם הפשטות אציין שיש לרב קו שני סוגים עיקריים:
1. רב קו אנונימי
2. רב קו אישי
יש גם חיה שנקראת חצי אנונימי אבל עליה לא ארחיב בפוסט זה.
שניהם נראים אותו דבר. רב קו אנונימי עולה 5 שקלים ועליו אפשר לטעון כסף מזומן שנקרא "ערך צבור". אתם טוענים כסף (נגיד 100 ש"ח), ומקבלים 25% יותר (125 ש"ח בדוגמה הנ"ל). זה משקף את ההנחה שהייתה בכרטיסיות של פעם. משתמשים עד שנגמר ואז טוענים שוב. חשוב לציין שבארבעת המטרופולינים תוכלו עם ערך צבור לעבור חינם בין אמצעים לדוגמה שני קווי אוטובוס) בלי לשלם שוב במשך 90 דקות. על רב קו אנונימי נטען לטעון גם חופשי יומי או שבועי.
רב קו אישי יכלול גם תמונה שלכם מאחורה. אבל תמורת התמונה הזו תוכלו לקבל הנחות ייעודיות. לדוגמה אם אתם בגיל של אזרח ותיק (60 לנשים ו-65 לגברים, לא טרחו לעדכן את זה כשעדכנו את גיל הפרישה). תוכלו לקבל באמצעות הרב קו האישי הנחה של 50%. ולא רק 20%. (כשתשלמו 100 תקבלו 200 ש"ח). בנוסף תוכלו להטעין עליו כרטיסי מנוי חופשי יומי/שבועי או חודשי כשתהפכו לנוסעים קבועים יותר ואם הוא הולך לאיבוד אז תוכלו לקבל חדש עם כל הכסף והחוזים שהיו עליו שזה מעין ביטוח נחמד.
לצרכי ההתלמדות מספיק רב קו אנונימי, אבל אני ממליץ ללכת מהתחלה על האישי בגלל הסיבה הבאה:
כרטיסי רב קו אנונימי אפשר לקנות לכאורה אצל הנהגים בחמישה שקלים, ועליו הם מטעינים ערך של נסיעה אחת. אבל בפועל לא לכל הנהגים יש כרטיס אנונימי, וגם אם יש, אתם תצטרכו בדיוק באותו יום להבין איך טוענים אותו עוד פעם כדי לחזור שזה סתם מלחיץ. ההתנסות הראשונה שלכם בנסיעה באוטובוס עשויה להסתיים בכך שלא תוכלו לעלות על אוטובוס כי לא נערכתם כראוי וחבל. אנחנו כאן כדי ללמוד לאט ורגוע. גם את כרטיסי הטיסה אנחנו בד"כ לא קונים בדלפק בשדה התעופה...
השיטה הטובה ביותר להיערך היא להכין את הרב קו טעון מראש בארנק לפני נסיעת המבחן הראשונה.
תוכלו להזמין אותו בדואר, באמצעות האתר המעולה של "רב-קו אונליין". (האתר הרשמי של כל מפעילות התח"צ). או דרך חברת hopon
לחלופין אם חפצה נפשכם במגע אישי, תוכלו ללכת לכל אחת מ-133 עמדות הרב-קו הפזורות ברחבי הארץ. הקישו את שם העיר שלכם כאן לאיתור כתובת מדויקת. אני ממליץ על חנויות "על הקו"ברחוב ולא בתחנות המרכזיות או בתחנות הרכבת, ככל שיש כאלה סמוך למגוריכם, פשוט כי הכל שם רגוע יותר ונעים יותר. תוכלו לרכוש שם רב קו אנונימי וטעון אותו מראש בסכום שיספיק לכמה נסיעות, או להנפיק חינם רב קו אישי ולטעון אותו. תוכלו גם לקנות בעוד חמישה שקלים מטען רב קו למחשב וכך תפתרו לעצמכם עוד סוגיה שאתם בטח מתחבטים בה שתפורט בסעיף הבא.
איך טוענים???
אז נסעתם כמה פעמים עם הרב קו שלכם ואתם מגלים לחרדתכם שהסכום הראשון שטענתם הולך להיגמר. מה עושים?
כאמור בתל אביב, באר שבע וירושלים כבר אי אפשר לטעון אצל הנהג. אבל יש שפע אפשרויות נוספות.
1. לטעון דרך האפליקציה. (ravkav-online המומלצת על ידי או הופ-און). הטלפון שלכם צריך להיות עם יכולת שידור NFC, כך שהאפשרות הזו לא פתוחה לכולם, אבל היא בהחלט הכי נוחה. אחרי הרשמה ראשונית קצרה לאפליקציה והזנת פרטי כרטיס אשראי, פשוט בוחרים את החוזה הרצוי, מקרבים את הכרטיס למכשיר והוא נטען כבמטה קסם. זה משהו שאפשר לעשות אפילו כשיושבים באוטובוס. יש גם חידושים כל הזמן בתחום. לדוגמה אפשר עכשיו לטעון גם דרך paybox.
2. לטעון דרך כספונט, חנות או קיוסק, ואפילו עמדות אוטו-תל הפזורים ברחבי הארץ ומספקים את השירות הזה. לרוב זה נותן לטעון רק את מה שהיה לכם על הכרטיס בעבר. אפשרות מוגבלת אבל מספיקה למרבית האנשים. וקיימות אפשרויות טעינה רחבות יותר במכונות אוטומטיות בתחנות רכבת ישראל ועוד. פשוט אתרו את המקום שהכי נוח לכם מהמפה הזו. נכון לכתיבת שורות אלה יש 4,262 מקומות שמספקים את השירות הזה והמספר רק הולך ועולה.
![]() |
מקור: כאן |
4. אם אין לכם קורא/כותב כרטיסים בבית, עדיין תוכלו לטעון דרך האתרים האלה את החוזה שחשקה נפשכם, אך אחר כך תוכלו ללכת לכספונט/קיוסק/מכונה מסעיף 2 לעיל כדי שיכתוב לכם את החוזה שבחרתם על הכרטיס. זה בעצם מאפשר לטעון דרך הכספונט כל חוזה שחשקה נפשכם בו.
תוכלו גם לטעון דרך אתר הרכבת ולהגיע אחרי חצי שעה לפחות לתחנת הרכבת ופשוט תעברו בשער לכיוון הרציפים. השערים של הרכבת יכתבו לכם על הכרטיס את החוזה שבחרתם ואחר כך יתקפו אותו.
5. בכל האוטובוסים של דן באר שבע, וכן בכמה אוטובוסים נבחרים של דן ושל מטרופולין בגוש דן, יש גם מכונות טעינה על האוטובוס. באשראי זה עובד מצוין, אלה שמקבלות מזומן לא יודעות להחזיר עודף אבל זו גם אופציה.
למתקדמים - חופשי יומי/שבועי/חודשי
אני מעדיף את שיטת המנויים במקום לבדוק כל הזמן כמה כסף יש לי בארנק הרב-קו. היא תקפה רק אם בחרתם להוציא רב קו אישי.
כדי לדעת מה המנוי הנכון עבורכם יש להיכנס לאתר הבא, לגלול למטה למחשבון יישובים, להקיש יישוב מוצא ויישוב יעד. ולרשום על פתק את קוד ושם הכרטיס. אחר כך תמצאו אותו באתרי ומכונות הטעינה השונים ומאותו הרגע ועד גמר התוקף שלו פשוט תעלו ותרדו מאוטובוסים ורכבות בתוך המרחב שבחרתם כמה שתרצו. כמתלמדים אולי תעדיפו את החופשי יומי או השבועי. מרבית הנוסעים הקבועים משתמשים בחופשי חודשי שהוא זול מאד ומאפשר חופש פעולה מוחלט, אבל הוא אפשרי רק עם רב קו אישי.
ולקינוח, וידאו מבית היוצר של מירב מורן מדה-מרקר.
בואו נעבור בדרך המשי
לאורך חוף זה נמצאות ערי הענק שנגחאי, טיאנג'ין ובייג'ין.
![]() |
המדינות השותפות במיזם - מקור - ויקיפדיה האנגלית |
![]() |
מיצר מלאקה (בצהוב), אפשר לראות איך כל נתיבי השיט מתנקזים אליו |
מיזם דרך המשי - הפן הלא תחבורתי
סין שואפת להקים מסדרונות כלכליים לאורך דרך המשי. חלק מהמיזם הוא יצירת אזורי סחר חופשי שבהם סין היא הגורם המוביל את הפיתוח, חלק אחר קשור לייצור אנרגיה או הולכת אנרגיה. כך סין שמשוועת לאנרגיה כדי לספק את צמיחתה המהירה, חתמה עם רוסיה על פרויקטים להולכת גז טבעי. במקומות רבים היא מממנת גם הקמת חוות רוח ענקיות מחוץ לגבולותיה שיעבירו את עודפי החשמל שייצרו אל סין, ובמקומות אחרים היא פשוט בונה תחנות כוח וסכרים שלא קשורים אליה גיאוגרפית כי כבר יש לה את הידע, הנסיון, העובדים והיכולת המימונית (דוגמת ארגנטינה).
העזרה לאפריקה בפיתוח התשתיות תקל מאד על קבלת חומרי גלם יקרים ונדרשים מאפריקה. עם זאת, בניגוד למערב לא מקובל לראות בה "שודדת אוצרות"מאחר והיא מלווה את פרויקטי תשתית הסחורות גם בהרבה פרויקטים אזרחיים שעוזרים לאפריקה לעמוד על הרגליים (בתנאי שלא תיקלע לחובות כמו סרי-לנקה).
מדי יום נחשף עוד טפח של התוכנית להשפעה כלכלית על העולם. סין לא מרוצה מזה שהדולר הוא המטבע השולט בעולם המסחר, ואחריו היורו והין היפני, בעוד היואן לא משמש שום תפקיד בכלכלה הגלובלית. הפתרון שלה הוא לפנות למדינות שכבר חברות במיזם דרך המשי ולהכריח אותן לקנות ולמכור לה מוצרים ביואן ולא בדולר. מאחר ומדובר במטבע של ממשלה "לא שקופה"בלשון המעטה הן לא ששות לעשות זאת, אך המעורבות שלהן עם סין כמממנת פרויקטים, והיקף היצוא העצום לסין ששאחראי על אחוז ניכר מהכלכלה שלהן לא מותירים להן ברירה. זה אמור ליצור כדור שלג של שימוש ביואן מאחר ופתאום למדינות רבות יהיה חשבון ביואנים שיוכלו לעשות בו שימוש.
לפי הכתבה הזויש כבר יותר מ-1,700 פרויקטים בשווי יותר מטריליון דולר
סין גם מטפחת את ההיבט התדמיתי על ידי הקמת אוניברסיטה מיוחדת ליוזמת החגורה והדרך, נציגים מכל העולם נשלחים אליה על חשבון סין לשנה של השתלמות בה הם לומדים גם הנדסה ותשתיות וגם על אורח החיים הסיני, שיטת הממשל, שיטות המימון, שיטות הניהול ועוד. מרבית היוצאים משערי אוניברסיטה זו מדווחים על שיפור התדמית של סין בעיניהם ומנגד על ירידת קרנו של המערב בעינהם.
- קו הרכבת המהירה מג'קארטה לבנדונג באינדונזיה. קו הרכבת המהיר הראשון מחוץ לסין שעושה שימוש מלא בטכנולוגיה סינית (עד עתה כל הפיתוח של הרכבות המהירות בעולם נשען על טכנולוגיה אירופאית או יפנית). זה כמובן פותח פתח לחברות סיניות לזכות בעוד מכרזים בינלאומיים בזכות הניסיון הנוסף שהן צוברות.. זהו קו הרכבת המהירה הראשון בדרום מזרח אסיה, במהירות מסחרית של 350 קמ"ש וזמן הנסיעה בין הערים ייקח 45 דקות.
- קו הרכבת בין אבוג'ה לקדונה בניגריה: הפעם מדובר בקו רכבת רגיל, אבל גם זה מדהים באפריקה. זהו קו הרכבת הראשון בניגריה והקטע הראשון שלו כבר החל לפעול ב-2016. הקו נבנה בסטנדרט סיני מלא.
- קו הרכבת אתיופיה דג'יבוטי: זהו קו הרכבת החשמלי הראשון במזרח אפריקה, וכפי שמעיד שמו הוא מקשר בין מדינות. זה המקום לציין שבזמן האחרון מדינות מזרח אפריקה עושות צעדים ראשונים לאיחוד כלכלי ואתיופיה היא אחת המובילות בצמיחה כלכלית בשנים האחרונות. המסילה תשמש כמובן גם למשאות בין אתיופיה לנמל הסיני החדש בדג'יבוטי אבל גם לנוסעים. הוא נפתח בינואר 2018. לקו 750 ק"מ ו-45 תחנות והרכבת נוסעת במהירות מקסימלית של 120 קמ"ש. הקו קיצר את הדרך מדג'יבוטי לאדיס אבבה מ-3 ימים ל-12 שעות והוא נבנה בעלות של 4 מליארד דולר (כמובן במימון הבנק הסיני). חשוב לא פחות, סין הקמה שרשרת ייצור שלמה באפריקה לצורך הקמת הקו כך שהקמת הקווים הבאים תהיה אפילו קלה יותר. דוגמה לאיך שהפרויקטים מתחברים אפשר למצוא בכך שסמוך לנמל שסין בנתה בדג'יבוטי, ובהקשר ישיר לקו הרכבת הזה, סין גם מימנה ובנתה אזור סחר חופשי בינלאומי בדג'יבוטי. הכל עובד ביחד.
- קו הרכבת מסין ללאוס: סין כבר בנתה מסילות למחוז יונאן הגובל בלאוס, וקו הרכבת הזה ממשיך אותן 414 ק"מ אל בירת לאוס ויאנטצ'אן. מדובר בקו חשמלי למשאות ונוסעים שייחנך ב-2021. גם הוא מבוסס לגמרי על טכנולוגיות ושיטות ניהול סיניות. מבחינת סין מדובר בחוליה חשובה בדרך המשי, ויאנטצ'אן הבירה צמודה לגבול עם תאילנד כך שלא קשה לדמיין את המשך הפרויקט עד בנגקוק. בינתיים לאוס, מדינה כלואה ללא מוצא לים, חיזקה את הקשר שלה עם מדינה שיש לה מוצא לים כך שאסטרטגית היא מרוויחה מכך הרבה מאד.
- קו הרכבת של פדמה בבנגלדש
- קו הרכבת ממומבסה לניירובי בקניה
- קו הרכבת פאפ-אנגרן באוזבקיסטן
- קו הרכבת מבודפשט בהונגריה לבלגרד בסרביה שמתוכנן לו גם המשך לנמל פיראוס ביוון (שנבנה גם הוא במסגרת דרך המשי ומנוהל על ידי סין).
- קווי הרכבת מצ'אד לקמרון ומצ'אד לסודן
- קו הרכבת הקלה הראשון באפריקה, שנבנה וכבר פועל באדיס-אבבה שבאתיופיה
- קו הרכבת מאנגולה לקונגו שלמעשה חוצה את כל אנגולה, ומקונגו אמור להמשיך גם לזמביה
- קווי הרכבת מבנגקוק לצ'אנג מאי ומבנגקוק לנונג קאי בתאילנד (מתחבר גם למסילה מסין ללאוס)
- קו הרכבת המהירה מקואלה לומפור במלזיה לסינגפור. מתחבר לעוד שני קווי רכבת חוצי מלזיה שנמצאים בפרויקט
- קו המטרו הרביעי במומבאי - הודו. (כמו שאמרנו היחסים עם הודו לא מוקפאים, אבל כאן כנראה מדובר בזכייה של בחרה סינית במכרז הודי ללא קשר לפרויקט החגורה והדרך, בנוסף לו סין גם בונה במסגרת מכרז אחר כבישים ברחבי הודו)
- קו הרכבת מטקסילה לקונג'יאב בפקיסטן
- קו המטרו הכתום בלאהור - פקיסטן
- מערך הסעת המונים בפשוואר - פקיסטן
- מערך הסעת המונים בקווטה - פקיסטן
- קו הרכבת המעגלי בקאראצ'י - פקיסטן. (בנוסף סין בונה אוטוסטראדות, נמלים ואפילו שדה תעופה בפקיסטן, אולי הדגש שניתן למדינה זו הוא בגלל היריבות עם הודו, פקיסטן היא גם עוקפת הודו מצוינת וגם נראה שזה נכון אסטרטגית לחזק את האויב של האויב שלך... לשיטתי, אם הפרויקטים יובילו לצמיחה כלכלית, זה דווקא מתכון בטוח ליציבות באזור.
- קו הרכבת מדאקה לצ'אטוגראם - בנגלדש
- קו הרכבת ממוז למנדלאי במיאנמר.
ניידות בזעיר אנפין - על מיקרו-מוביליטי
![]() |
מקור: כאן |
רבים שואלים אותי מה דעתי על כל סוגיית הקורקינטים השיתופיים שכובשת בסערה את העולם ואת תל אביב, החלטתי להתייחס לסוגייה באופן קצת יותר רחב ולמפות את היתרונות והחסרונות הקיימים לדעתי בכל סוגי כלי הניידות הזעירים, פרטיים ושיתופיים כאחד. כולם נכנסים תחת המינוח היפה באנגלית "מיקרו-מוביליטי", ואני מאד מקווה שהאקדמיה ללשון עברית לא תאמץ את התרגום שהצעתי בכותרת פוסט זה.
מילת אזהרה - הפוסט מאד ארוך. אזכיר לכם באמצע לעשות הפסקה.
הרעיון הכללי של מיקרו-מוביליטי הוא ניידות ללא קופסת פח גדולה שתופסת שטח עצום יחסית לאדם האחד שלרוב נוסע בה. וככלל כל הטרנד של מיקרו-מוביליטי על כל מרכיביו, נתפס כחלק חשוב בשרשרת הפתרונות שאמורים להקטין את התלות שלנו ברכב פרטי. האם זה נכון? בואו נראה.
![]() |
מקור: כאן |
כולנו הולכי רגל! חלקנו תמיד ורובנו לפעמים. וזו נקודה חשובה מאד להמשך הפוסט. כל כלי תחבורה הוא רק אמצעי, אנשים בוחרים את האמצעי הטוב להם לאותו רגע נתון לביצוע המטלה שנגד עיניהם ולא מתחלקים באופן טהור להולכים, רוכבים או נוהגים. אנחנו מכירים את העולם מכמה פרספקטיבות שונות.
![]() |
מקור: כאן |
![]() |
מקור: כאן |
![]() |
נתיב אופניים מופרד במרכז הכביש בוושינגטון, מאפשר מהירויות גבוהות ופניות בצמתים ולכן מותאם גם לכלים חשמליים מקור: כאן |
![]() |
מקור: כאן |
שירות A-TO-A - מוגדר כשכירת אופניים בחנות כלשהי (לדוגמה לצורך שיטוט בעיר כתייר) והחזרתם בדיוק לאותה חנות. זה גם העקרון מאחורי השכרת מכוניות לפי שעה של חברת car2go (הרגיל, לא אוטותל) ושל מרבית שכירת הרכבים בעולם.
שירות A-TO-B - הוא הפורמט של תל אופן, קח בנקודה אחת והחזר בנקודה אחרת, אבל ידועה מראש ומוגדרת. (כשאתם שוכרים רכב זה שירות אקסטרה עם תוספת מחיר), השירות הזה מספק את צרכי הניידות של האוכלוסייה אך היכולת שלך להשתמש בו תלויה בהימצאות מספיק עמדות עגינה מפוזרות במרחב, וזה הגורם המכתיב את פוטנציאל הצלחת השירות וכן את המגבלות הגיאוגרפיות שלו (רק תל אביב ומספר מצומצם של שיתופי פעולה עם ערים סמוכות שחלקם כבר בוטלו). הוקמו עשרות תחנות עגינה שכאלה עם מאות זוגות אופניים, באופן שמצד אחד מציג פיזור נאה אך לא מדהים, אך מצד שני מאפשר לחברה המתפעלת שליטה. החברה המתפעלת אחראית על כך שבכל תחנת עגינה תמיד יהיו מספיק אופניים פנויים וגם מספיק מקומות עגינה ריקים להחזרת אופניים והיא הלכה והשתכללה בתפעול הזה עם השנים. באופניים הושם דגש על חוזקת הרכיבים להקטנת הצורך בתחזוקה ופחות על נוחות, אך הם היו "נוחים מספיק". ב-2011 עוד לא דיברו על אופניים חשמליים וזה בהחלט כיוון התפתחות שחושבים עליו כעת, כאשר האלטרנטיבה של סגירת השירות מרחפת מעל. מטרת האופניים המסורתיים השיתופיים האלה הייתה להגדיל את מספר הרוכבים באופניים בכדי להתקרב יותר למסה הקריטית הנדרשת לשכנוע הציבור להקריב שטח לשבילי אופניים, והפרויקט אכן השיג את מטרתו בשנותיו הראשונות. הקונספט דעך משתי סיבות, האחת היא הפריצה המהירה של אופניים וקורקינטים פרטיים חשמליים, שנותנים לרוכב יתרון על פני אופניים מסורתיים בכלל (וקורקינט גם קל להעלות לדירה ולמשרד מה שהופך אותו לפחות גניב) והשנייה, הפריצה המהירה של אופניים וקורקינטים שיתופיים בפורמט חדש: שירות A-TO-Z, ושוב אני עושה טיזר לסעיף הבא...
ככלל, רעיון תחנות העגינה מאפשר רגולציה מסודרת במרחב, דבר שמאד חסר בשירות השיתופי בפורמט A-Z ולכן לא הייתי מספיד אותו לחלוטין, אם כי לא בהכרח באופניים מסורתיים...
נשאר סעיף אחד, אבל ארוך מאד. אני מציע לכם להפסיק לקרוא כאן ולחזור לפוסט מחר.
אופניים וקורקינטים חשמליים שיתופיים בפורמט בירד, ליים וכו'.
כל הבילד-אפ הביא אותנו לנקודה זו. זה הנושא החם ביותר על סדר היום, אך זה מוצר חדש מדי, שרק עכשיו עושה את צעדיו הראשונים וכל המערכות הנורמטיביות והרגולטיביות רק לומדות להכירו ומתחילות להבינו. האם הוא טרנד חולף או שהוא כאן להישאר? ימים יגידו, אבל בהנחה שלאחר כמה צעדים מסדירים שבעולם ובתל אביב כבר החלו בהם הוא ייצא משלב האנרכיה הנוכחי וישתלב טוב יותר במרקם החיים הבנוי, אני מאמין שהוא יישאר, אבל יהיה מרוסן יותר. לא היינו בסביבה לפני 120 שנה כשהרכב הפרטי עשה את צעדיו הראשונים, אבל הוא התחיל באותה צורה. בלי מדרכות, רמזורים, לוחיות רישוי, שוטרי תנועה, טסטים וביטוח. רק לאחר שכללי משחק חדשים וקצת מגבילים יתקבעו גם על הקורקינט נוכל ממש לנתח אותו. לאור זאת אני מציע לכם בנושא הזה מחשבות ראשוניות בלבד.
מאחר והנושא מעורר אמוציות רגשיות נתחיל בצורה מבודחת, שימו אוזניות או הדליקו רמקולים וצפו בסרטון החמוד הזה
אז מה זה בעצם קורקינט שיתופי?
שירות A-TO-Z: שירות מכל מקום לכל מקום - קח את האופניים/קורקינט בכל מקום שתמצא אותו, תשאיר אותו בכל מקום שתחפוץ בתוך פוליגון השירות, אנחנו נדאג לכל השאר. זה התחיל מאופניים רגילים, אבל עם מרכיב נעילה, עבר לאופניים חשמליים ופרץ במלוא עוזו עם האימוץ של הקורקינט החשמלי. מאחר והוא הנושא החם אדבר בסעיף הזה מעתה והלאה רק על קורקינטים, אך אני מתכוון לכל המשפחה. אגב מודל A-TO-Z הוא גם המודל של אוטו-תל.
היתרונות של שיטת הקורקינט השיתופי ללקוח ברורים אבל נגיד אותם בכל זאת.
א. לא צריך לקנות קורקינט משלך בכמה אלפי שקלים (הכי זול כיום 1,300 ש"ח) ולתחזק אותו.
ב. לא צריך לחפש תחנות עגינה, האפליקציה כבר תראה לך איפה הכי קרוב ואולי גם לא צריך בכלל לפתוח אפליקציה לחיפוש, פשוט תראה אחד פנוי ברחוב ותעלה עליו.
ג. לא צריך לחפש תחנות עגינה בסיום, כלומר אפשר לוותר בסיום לגמרי על הקטע הזה של הליכה ברגל.
ד. מישהו אחר דואג לטעינה שלו, ובחלק מהחברות אם אני אדאג לטעינה אז אקבל על זה קצת כסף.
ה. המחיר שווה לכל כיס.
ו. הכלי מאד אינטואיטיבי ונוח לשימוש.
נשמע מצוין, ואם זה מזכיר לכם משהו מעולם של רכבים גדולים יותר זה לא במקרה. זה גם הקונספט של אובר ודומיה ולא בכדי חברת הקורקינטים הראשונה בירד, שתחגוג בספטמבר 2019 שנתיים להיווסדה, נולדה במוחו של מנהל באובר ובליפט לשעבר. וכן, הקונספט עד כדי כך חדש שהוא עדיין הולך עם חיתול.
על החסרונות אף אחד לא חשב מראש, הם פשוט הגיעו, ראינו אותם כבר בגלגולים המוקדמים של הקונספט באופניים רגילות שיתופיות (בעיקר בתמונות של ערימות אשפה מתכתית בסין, הם לא הספיקו להתפשט בארץ לפני עידן הקורקינטים) והם פשוט הועתקו גם לקורקינטים. כדי להבין את החסרונות שלהם לעומת אותם כלים, רק פרטיים, צריך להבין את השיטה.
החברה קונה אלפי כלים זולים, כל החברות מבוססות על הקורקינט של שיאומי שהוא הכי זול (1,300 ש"ח לפרטי) ועל זה הן כמובן מקבלות הנחת לקוח גדול משמעותית. (עכשיו מתחיל השלב הבא של ייצור עצמי על ידי החברות).
החברה משקיעה איפיונים משלה לקורקינטים שמאפשרים את הנעילה, והחיבור לGPS ועוד, ומשקיעה באיפיון יישומון לא מסובך שמאפשר את ההרשמה והשימוש בהם. וכן בונה מערך של הטענה או תמריצי הטענה ותחזוקה.
החברה זורקת את הקורקינטים ברחובות העיר שבחרה, מפרסמת כמה כתבות יח"צ ומתחילה לספור כמות שימושים
החברה משתמשת במספרים היפים של השימושים כדי לשכנע משקיעים נוספים לעוד סבבי השקעה לצורך התרחבות ופיתוח, (ומשכורות, כי על השימושים היא מפסידה כסף), ומתרחבת לעוד ערים. המטרה להיות הראשונה או לכל הפחות השניה בכל עיר מרכזית כדי שתוכל בעתיד אולי להפוך למונופול בתחום ואז אולי תוכל להעלות את המחירים לרמת רווח כלשהו.
אם ננתח איך קורה שהחברה מפסידה כסף על שימושים, נצייר את התמונה הבאה:
1. קורקינט שיתופי חי מעט מאד זמן, הוא מתוכנן לחיות שלושה חודשים (שזה גם נורא מעט) אבל מחקרים הראו שהוא חי בקושי חודש. אחת הסיבות לזה היא שהמשתמשים לא ממש מתייחסים אליו בכבוד (ראיתם שני אנשים ביחד על קורקינט? הוא לא מיועד לזה!). הם גם קופצים איתו מדרכות וסתם זורקים אותו באוויר. כמובן לא עוזרת לאורך החיים שלו העובדה שזה הקורקינט הכי זול בשוק. קורקינט פרטי לעומת זאת מחזיק מעמד לפחות שנתיים ובעיקר כי נוסעים עליו פחות ושומרים עליו יותר. סיבה נוספת לכך שקורקינט שיתופי חי מעט זמן היא היחס של הולכי הרגל המעוצבנים אליו. כל העולם מלא בסרטונים של אנשים שמשליכים אותם לפחים ולתעלות, מפילים אותו ושורפים אותו. זו בעיה.
2. במעט הזמן שהוא חי, הוא צריך לעשות הרבה מאד נסיעות כדי להחזיר רווח, אבל הצרה היא שהוא לא. אנשים מתוכנתים לנסוע בשעות השיא לעבודה/לימודים ולחזור בערב הביתה, ורק מעטים נוסעים בשעות אחרות של היום, לכן קוראים לזה שעות שיא. קורקינט ממוצע עושה רק 3-5 נסיעות במהלך היום ובשאר הזמן הוא נח, כאשר לפי חישובים כלכליים הוא צריך לעשות לפחות 15 נסיעות ביום להחזרת העלות שלו לפני שהוא מת. כמובן שאחת הסיבות לביצועים הנמוכים האלה היא ההצפה של העיר באלפי קורקינטים, במטרה מוצהרת לספק יותר אלטרנטיבות זמינות בכל מקום ובכל רגע נתון מהמתחרות, כולל בשעות השיא, אבל זה אומר שהקורקינט מת הרבה לפני שהוא החזיר את ההשקעה הראשונית בו.
3. כל משתמש חדש מעמיס יותר על הקורקינטים הסובלים ומביא לקיצור אורך חייהם, או לחלופין מביא לצורך בהגדלת מספר הקורקינטים (כי רוב המשתמשים החדשים הם בשיא והחברה חייבת לספק זמינות מלאה כדי לנצח את מתחרותיה). בגלל זה כל משתמש חדש רק גורם ליותר הפסדים ולא לפחות. זהו מעגל קסמים שלא ייפתר עד שהשוק יתייצב, החברות ימצאו דרכים להגן על הקורקינטים שלהן יותר טוב, המחיר יעלה ויושג איזון טוב יותר בין מספר הקורקינטים למספר המשתמשים, אבל זה לא יקרה כל עוד התחרות משתוללת ואין רגולציה.
ההשוואה לאובר ומתחרותיה ברורה, גם אובר מפסידה כסף על כל נוסע ועושה את ההון שלה בעיקר מגיוס עוד ועוד כספי משקיעים, לכאורה לצורך התרחבות. אובר בונה את התוכנית העסקית שלה על כך שביום שתהיה מונית אוטונומית היא לא תשלם לנהגים ותוכל להתחיל להרוויח, אבל הסתכלות על מערך הקורקינטים ללא נהג חושף חור גדול בטיעון הזה. ביום שזה יקרה אובר תצטרך להפוך לבעלים של צי מכוניות רובוטיות ענק, שיעלה הרבה כסף, ואם לשפוט על פי יחס המשתמשים לקורקינטים השיתופיים, יחזיק מעמד כמה חודשים בקושי עד שיצטרכו להחליף אותו. היום נוסע שנכנס לאובר מרגיש שהוא מתארח אצל הנהג ונוסע נורמטיבי ישמור על הרכב ולו רק כי הוא לא רוצה להתחיל לריב עם הנהג. המוניות הרובוטיות הניסיוניות של גוגל בפניקס כבר מתחילות לקבל יחס פוגעני מהאנשים בסביבתם (גם מנוסעים וגם מאחרים). זה לא עתיד ורוד במיוחד.
גם אובר בונה את המוניטין שלה על זמינות שיא של אלפי נהגים, הרבה מעבר למה שנדרש. כמעט לכולם יש עבודה פעמיים ביום ולרובם בזה זה נגמר והם לא ממש מצליחים להביא לחם הביתה וכמובן גם אובר התחילה בצפצוף על הכללים ועכשיו נאלצת להתחיל להתיישר לדרישות כל מיני רגולטורים. .לבסוף, גם אובר פעולת בשוק תחרותי צפוף שמכתיב מהלכים לא כלכליים רק כדי להפוך למונופול אזורי.
וזה לא רק בתחום התחבורה, המודל העסקי של ספוטיפיי ומתחרותיה מחורר באותו מידה כאשר כל משתמש רק מגדיל לה עלויות התמלוגים שהיא צריכה לשלם ולא בהכרח מגדיל הכנסות.
דיברנו על הבעיות של החברה המפעילה, אבל יש גם חסרונות לעיר ולמשתמשי הדרך האחרים
א. בהיעדר כללים מנחים ברורים, הקורקינטים פשוט זרוקים במרחב ומפריעים להולכי רגל וגם למשתמשי דרך אחרים
ב. בהיעדר אכיפה מסודרת והטמעה של לשון החוק, הקורקינטים רוכבים על המדרכות במקום על הכביש במהירות מסכנת חיים
ג. כפועל יוצא מזה יש הרבה תאונות עם הולכי רגל, וכשהקורקינטים כן נוסעים הכביש יש יותר תאונות עם רכבים פרטיים. היעדר אכיפה על נושא הקסדה והיעדר מודעות למגינים אחרים מביא לריבוי תאונות קטלניות שהיו יכולות להסתיים אחרת.
ד. רשת שבילי ונתיבי האופניים רחוקה מתמיכה מלאה בכלי החדש. ויש כאלה שיגידו שהיא לא שם בכלל.
ה. הולכי הרגל שמרגישים מאוימים הולכים פחות ברגל, מה שמביא לפגיעה בתחבורת ובכלכלת העיר.
אבל כל זה שווה אם הקורקינטים השיתופיים מורידים רכבים מהכביש לא?
עוד לא ידוע אם הטיעון הזה נכון או לא.
אופניים וקורקינטים חשמליים פרטיים אכן מצמצמים את הגידול בתנועת רכב מנועי. מי שטורח לקנות כלי יקר יחסית עושה זאת מאחר והוא יודע שהוא הולך להשתמש בו על בסיס כמעט יומיומי. הוא אולי לא מכר רכב פרטי בשביל זה, אבל עכשיו יש לו עוד סיבה למה לא לקנות את הרכב הראשון שלו. הוא בונה מראש על מרחק גדול יחסית ומייצר לעצמו מסלול קבוע עם כמה שפחות הפרעות לנסיעה ולכן הוא נוסע בנתיב האופניים כשיש, בכביש כשאפשר ועל המדרכה כשהוא מרגיש שאין ברירה. והוא מביא למסה הקריטית הנדרשת לאישור עוד ועוד שבילי ונתיבי אופניים, בחלקם לפחות על חשבון רצועת כביש או חניה.
למשתמשים בקורקינטים שיתופיים מאפיינים שונים. הם לרוב מזדמנים (כי אם תיסע עליו מדי יום כבר תעדיף לקנות קורקינט פרטי) הם נוסעים לטווחים קצרים יותר כי נסיעה ארוכה היא גם יקרה יותר ולכן מרבית השימושים שלהם בקורקינט מחליפים הליכה ברגל או נסיעה של שתיים או שלוש תחנות באוטובוס ורובה נעשית במרכז הכי צפוף של העיר ובחיכוך הכי גדול עם משתמשי דרך אחרים. אם אין קורקינט פנוי הם יחזרו להליכה או לאוטובוס ולכן סביר שהאמצעי הנוסף הזה לא ממש עוזר לדחות את קניית הרכב הראשון. כמו שראינו הם גורמים הרבה יותר צרות מקורקינטים פרטיים, אז ייתכן ובמשוואה הזו לעיר טוב יותר בלעדיהם?
ניו-יורק חשבה כך ואסרה על קורקינטים בתחומה, אבל אני פחות קיצוני. הכלי הזה דורש הסדרה, וההסדרה תביא למשוואות איזון חדשות שאולי יגרמו לו להיעלם, אבל אולי גם יאפשרו לו להישאר. רגולציה היא לא מילה רעה, היא סט כלים שצריך להיבנות בחוכמה ולהתעדכן מדי כמה זמן בהתאם למציאות המשתנה. הבה נראה כיצד הרגולציה, שגם עיריית תל אביבהחלה בה עשויה לעזור לחברות הקורקינטים עצמן להפסיק לשרוף מזומנים.
א. סימון מקומות חניה מותרים ואיסור על חניה מחוץ להם בקירבתם.
בשפה פשוטה, מדובר בחזרה למודל של תחנות עגינה. זה שכתבתי בסעיף על תל אופן שלא הייתי ממהר להספידו. עיריית תל אביב החלה לסמן מקומות כאלה, חלקם על מדרכה רחבה וחלקם על הכביש במקום חניות. (ברור שאני מעדיף אותם על הכביש). מדובר במודל תחנות עגינה משופר לעומת התל אופן מאחר והוא לא דורש כל תשתית מלבד הצבע על הכביש ואולי כמה עמודים קטנים. והחסימה של האפשרות לחנות מחוץ לו היא וירטואלית ומובנית בתוכנה של האפלקציה. בנוסף, מדובר במודל רך, כזה שנדרש ליישמו אך ורק במרכז הצפוף ורווי הקונפליקטים בעוד האפשרות לחניה ללא תחנות עגינה נשמרת בשולי העיר (בניגוד למודל הקשיח של תל אופן שדרש תחנות עגינה בכל מקום, גם בשכונות צמודי קרקע). החברה מרוויחה מזה את הקטנת הזעם הציבורי מהחניה הפרועה, שבתורו מתורגם על ידי חלק מהזועמים לפגיעה בקורקינטים. הרוכבים המזדמנים קצת נפגעים מזה אך זה אומר שהתמהיל ישתנה לרוכבים קצת יותר קבועים שיותר שומרים על הכלים, לחברה יהיה יותר קל וזול לאסוף את הכלים לצורך תחזוקה בזכות ריכוזם במקומות ידועים העיר מרוויחה מזה חזרה למודל שמשלב עם הנסיעה קצת הליכה ברגל וככלל התחושה שיש דין ויש דיין בנושא אחד שקל יחסית לאכוף טכנולוגית מביאה לשיפור ההתנהגות גם בתחומים שקשה יותר לאכוף.
ב. הגדרות קשיחות יותר של מקומות בהם אסור להחנות את הקורקינטים, בכניסה למוסדות לימוד ובחזיתות חנויות, ללא חסימת מעברים ומדרכות וכן איסור על יותר מ-3 קורקינטים באותו מקום (שאינו תחנת עגינה או מרכז תחבורתי). תושבי מרכז תל אביב מדווחים כבר כעת על שיפור בנושא, כלומר לא צריך הרבה כדי להקטין את הקונפליקט הזה. וגם את זה קל יחסית לאכוף , לפחות חלקית, באמצעים טכנולוגיים. התוצאה כאמור שמירה על חיי הקורקינטים מפני זעם עוברים ושבים, אבל גם פיזור טוב יותר ברחבי העיר שהחברה מחויבת אליו. ושבתורו יעזור לה להציג תמיד מצאי טוב יותר למשתמשים. גם המגבלה על האזעקה המעצבנת והלא מתחשבת תעזור להפחתת העצבים על הקורקינטים האלה.
ג. אכיפה חדה יותר של איסור הרכיבה על המדרכה, במקביל להמשך פיתוח תשתיות השבילים והנתיבים הייעודיים. מעבר לדרישה בלתי מתפשרת זו להגן על הולכי הרגל, החברות מרוויחות מזה שיפור בתנאי הנסיעה של הקורקינטים, כי הקורקינט חי יותר זמן כשהוא לא נוסע על מדרכות שבורות אלא על אספלט חלק (יחסית) וכשהוא לא קופץ כל שניה ממדרכה לכביש וחזרה למדרכה.
ד. הגבלת מספר הכלים ל2,500 לכל מפעילה. (פתרון דומה מיושם גם בסן פרנסיסקו שבנוסף גם מגבילה את מספר המפעילות) החברות אמנם לא אוהבות את זה, אבל יש משהו טוב בזה שלא תמיד אתה מוצא קורקינט כשאתה צריך אותו, בעיקר בשעות השיא. זה מביא לאיזון טוב יותר בין בעלי הקורקינטים הפרטיים לאלה שעושים שימוש בשיתופיים (שזה לא טוב לחברות) אבל זה גם מביא להקטנת הפער האדיר בין השימוש בשיא לשימוש בשפל שנובע מזה שהן ניסו לענות על כל הביקוש האפשרי בשיא. כתוצאה מכך מספר הקורקינטים יפחת (או לפחות יגדל לאט יותר) וכל קורקינט יבצע יותר נסיעות בממוצע ויחזיר את ההשקעה מהר יותר, ובמקרים של מחסור בהיצע גם החברות יוכלו קצת להעלות מחירים, שזה אולי לא טוב ללקוחות בטווח הקצר אבל בסופו של דבר תמיד יש מחיר כלשהו לדברים זולים מדי. זה גם אומר שהלקוחות לא בהכרח יהיו שבויים של חברה אחת אלא יחזיקו כמה אפליקציות וימצאו את המענה הקיים בשיא בכל פעם בחברה אחרת. מה שיקשה על ביצוע התוכנית להפוך למונופול שכל חברה מחזיקה במוחה הקודח ובסופו ייצר שוק עם אופק ארוך יותר ויציב יותר.
ה. הגברת האכיפה על קסדות וחוקי תנועה, בין היתר באמצעות מצלמות. לקורקינט השיתופי כבר יש "לוחית רישוי וירטואלית"ולאחרונה כבר התבקשו משתמשים בחלק מהמפעילות להזין תעודת זהות. החיבור בינהם יאפשר לתת שיניים לחוקים ולתקנות הקיימים ושעוד יבואו, האנרכיה תקטן אם כי אולי לא תיעלם לעולם והעתיד אכן יהיה טוב יותר ויבטיח לענף המשך שגשוג, איטי יותר, יציב יותר ופחות על חשבון משתמשי דרך אחרים. הפתרון הקל והפשוט הוא פשוט לאסור עליהם אבל פתרונות מסוג זה לא באמת מחזיקים מים. עדיף פתרון מסובך ומאזן ונראה שאנחנו בדרך לשם. איפה נהיה בעוד שנה, או שנתיים או עשר? ימים יגידו.
ותודה לניימן 3.0 שכתב פוסט בנושאשהובא לתשומת ליבי ודגדג לי לכתוב גם את הגיגיי.
ניימן, הבלוג שלךוגנזך הרשתשלך זכו לתהילת עולם במדריך הבלוגיםשלי
15 שנה לרפורמת התחבורה בסיאול - מה ניתן ללמוד מזה?
העיר מתהדרת בתשעה קווי רכבת תחתית וביותר מ-750 קווי אוטובוס והיא אחת הערים הבודדות בעולם שבהן יותר אנשים משתמשים בתחבורה ציבורית מאשר בכל אמצעי אחר, לרבות רכב פרטי. רמת הפיצול עומדת בה על 53% לתחבורה ציבורית. לשם השוואה רמת הפיצול במטרופוליני ישראל עומדת על כ-20% בלבד לתחבורה ציבורית, 60% רכב פרטי והשאר אמצעים אחרים (הליכה ברגל ואופניים).
למה היה צריך רפורמה?
היום סיאול היא אחת הערים עם התחבורה הציבורית הכי טובה בעולם, אבל זה לא תמיד היה ככה. בתחילת שנות ה-2000 ידעה סיאול משבר חמור.
עד 1 ביולי 2004 פעלה בסיאול מערכת אוטובוסים מבוזרת, פעלו בה 58 חברות אוטובוסים שונות שהתחרו על הלקוחות, הן בינן לבין עצמן, הן מול קווי הרכבת התחתית והן מול הרכב הפרטי. וכדי להעשיר את חשבון הבנק שלהן הן העדיפו להסיע נוסעים בצפיפות איומה, תוך שהנהג לוחץ על הברקס בפתאומיות רק כדי שנוסעים יידחקו עוד קצת אחורה ויפנו מקום לעולים נוספים. גם מחירי הכרטיסים כל הזמן עלו ועלו. (אם אתם מבוגרים כמוני אתם זוכרים את אגד ודן עושות את אותן פרקטיקות בשנות ה-90). האמינות היתה בקרשים והנסיעה באוטובוס הוגדרה לעיתים קרובות כמסוכנת כי נהגי החברות השונות נהגו לחתוך אלה את אלה בפראות.
כצפוי בתחרות שכזו, הרכב הפרטי הוא זה שניצח. בעקבות העליה ברמת החיים עלה מספר הרכבים לאלף נפש מ-40 רכבים פרטיים ב-1990 ל-210 רכבים פרטיים ב-2002. גידול של יותר מפי 5 תוך עשור וזה למרות שבעשור הזה הוכפלה רשת הרכבת התחתית. (לידיעה, בישראל אנחנו עומדים בערך על 300 רכבים פרטיים ל-1000 נכון להיום והמספר ממשיך לעלות).
עקב התגברות הפקקים, האוטובוסים איבדו עוד מיעילותם, התחרות העזה בין המפעילים הביאה לרשת לא יעילה בעליל, עם המון שירות שעומד בפקקים בצירים ראשיים ואפס שירות בצירים אחרים. הופעלו 1000 קווי אוטובוס אבל כולם, כמעט בלי יוצא מהכלל נכנסו למרכז העיר ויצרו בו פקקים של אוטובוסים. הקישוריות לקווי הרכבת התחתית היתה זוועתית (כי הם בתחרות מולה) ולא היה כירטוס משותף. לקח נוסף לכל מי שחושב ששוק התחבורה הציבורית יכול להיות פרטי ולא מאוסדר מלמעלה ולעבוד טוב. רגולציה היא כורח המציאות ומה שנשאר זה לעשות אותה נכון.
מערכת הרכבת התחתית, שהוכפלה במהלך שנות ה-90 הכניסה את העיר לחובות כבדים. היה צורך דחוף לייעל את התחבורה הציבורית ובשל הקושי הכלכלי הזמני לא הייתה שום אפשרות לעשות זאת באמצעות הרחבה נוספת של מערך הרכבת התחתית. בלית ברירה פנתה הרשות לתהליך של ייעול שירותי האוטובוס.
איך עושים רפורמה?
אחרי שנתיים של הכנה שכללו תכנון מדוקדק, חתימת הסכמים עם כל המפעילים וגם הקמת מערך הסברה ופרסום לציבור, קמו תושבי סיאול בבוקר אחד בהיר למציאות חדשה לחלוטין. כל המפעילים הפרטיים עברו לחוזים מבוססי ק"מ וכל תכנון הקווים הועבר לידי הרשות (כמו שנעשה בארץ ב-2011), הפדיון נאסף על ידי המפעילים והועבר לרשות. נבנה גם מנגנון תמריצים שתגמל רמת שירות גבוהה.
כאמור, בעיר פעלו בעבר מעל 1000 קווים, חלקם חופפים לחלוטין אחד לשני והשוני היחיד היה שהם הופעלו על ידי חברות שונות. הרשות איחדה קווים והקטינה את מספר קווי השלד (trunk lines) שנכנסים למרכז העיר לבערך 200. במקביל נפתחו קווים מזינים רבים בפריפריה ובערים החיצוניות כך שמספר הקווים נשאר גבוה (765 קווים), כאשר מאחר והמפעילים מתוגמלים לפי ק"מ אין להם עכשיו בעיה לעשות את הקווים הפחות רווחיים האלה. מספר המפעילים דווקא גדל ל-150, כתוצאה משיטת מכרזים שחילקה את העיר לאזורי שירות קטנים יחסית, אבל כולם פועלים בתיאום מלא.
לשירות ניתנו צבעים שונים:
- כחול לקווי מהירים בין הפרברים למרכז העיר ובתוך הפרברים.
- אדום לקווים מהירים בין ערי הלוויין למרכז העיר
- ירוק לקווים המזינים את תחנות הרכבת התחתית ואת תחנות האוטובוסים המהירים
- צהוב לקווים מקומיים במרכז העיר.
אספר רק שבמסגרת הרפורמה בגוש דן ב-2011 השתעשעו גם עם הרעיון הזה של הפרדת סוגי קווים לפי צבעים אבל ירדו ממנו.
![]() |
מקור: כאן |
הוכנסה מערכת שליטה מרכזית לאוטובוסים הכוללת כמובן GPS והעברת מידע בזמן אמת לציבור (כמו אצלנו) אבל כוללת גם יכולת לתת פקודות בזמן אמת כמו הוספה או הפחתה של אוטובוסים.
מבנה התעריפים פושט, נבנו אזורים אחידים לרכבת התחתית ולאוטובוסים, התעריף אמנם עלה במעט אך בתמורה האזורים היו רחבים יותר. מאד דומה למה שנעשה אצלנו עם רפורמת החופשי חודשי/שבועי/יומי מ-2016. ניתן דגש חזק על שילוב יעיל ונוח בין האוטובוסים לרכבות הן בפישוט אמצעי התשלום כאמור אבל גם מבחינת שיפור התשתית הפיזית בגישה לתחנות.
![]() |
דוגמה למתחם מעבר בין קווי שירות מהיררכיות שונות |
והכי חשוב, נלקחו נתיבים מהרכב הפרטי, לטובת מסלולים ייעודיים לאוטובוסים, הונהגה העדפה בצמתים וברמזורים בצירים רבים, וחלק מהקווים אפילו נבנו ברמת BRT, כלומר עם נתיבים ייעודיים לכל אורכם, ניהול תנועה מרחוק (האצה או האטה), תחנות מוגבהות לכניסה ויציאה מהירה ועוד. בארץ אנו רואים ניצנים ראשונים של זה במטרונית חיפה, בנת"צים חדשים בגוש דן, בפרויקט מהיר לעיר ובנתיב+ החדש. אך הדרך בנושא זה עוד ארוכה.
![]() |
תמונת לפני / אחרי שממחישה איך ריכוז האוטובוסים בנתיב ייעודי עזר גם לרכב הפרטי לזרום טוב יותר |
יואב לרמן כתב על זה כבר ב-2013.
זה עבד!!!
![]() |
האוטוסטראדה שבוטלה והנחל שהושב לעיר |
זיהום האוויר, שהיה מהגרועים בעולם, השתפר מעט אם כי הוא עדיין די גרוע. בימים של זיהום אויר חריגסיאול סוגרת חניונים, מגבילה כניסת כלי רכב פרטי לעיר ונותנת תח"צ בחינם. באופן מדהים לא נרשמת פגיעה בכלכלת העיר כתוצאה מצעדים אלה. אפילו אוטוסטראדה שבוטלהבכדי לשפר את המרחב הציבורי לא היכתה גלים בעיר. כי ככה זה כשאתה לא נסמך על רכב פרטי כאמצעי עיקרי לנסיעות.
כמובן שכל הטוב הזה לא בא בחינם, עלויות הסובסידיה למערך האוטובוסים זינקו פי 3, בערך מקביל לזינוק במספר הנוסעים. ועדיין זה היה זול בהרבה מהקמת עוד קו רכבת תחתית. אגב, מאז ובעקבות ההצלחה כמובן שופר המערך עוד ועוד ובמקביל, עם שיפור מצבה הכלכלי של העיר (שקשור קשר ישיר לשיפור בתחבורה הציבורית) גם הספיק להיחנך קו רכבת תחתית נוסף.
היום נוסעים בסיאול 5 מליון נוסעיםביום ב-10,000 אוטובוסים, שמתווספים ל4.5 מליון נוסעים ברכבת התחתית.
ב-2019 75% מהתנועות בעיר נחשבו כ"תחבורה ירוקה" (הליכה, אופניים, אוטובוסים ומטרו). גידול של 5% מ-2010.
העבודה אף פעם לא נגמרת
רשות התחבורה של סיאול שמה לה כמה יעדים ל-2030 כדי לחזק את המגמה הקיימת עוד יותר.
עד 2030 80% מהתחבורה בעיר תהיה תחבורה ירוקה. כדי להשיג זאת הם עובדים בשלושה רבדים:
- אחוז השימוש ברכב הפרטי ירד בעוד 30%
- זמן היוממות הממוצע שעומד כיום על 53 דקות יתקצר ב-30% ל-37 דקות
- הגדלת השטח המיועד לתחבורה ירוקה בעיר (נת"צים, שבילי אופניים ומדרכות) ב-30%. על חשבון מסעה המכוניות.
התוכנית נקראת טריפל 30 ל-2030. מיתוג מאד קליט.
הנוסעים מרוצים - לפני הרפורמה התחבורה הציבורית קיבלה מהציבור ציון של 4.7 מתוך 10 שזה נכשל. מאז הרפורמה הוא טיפס לאט לאט עד 2010 (ללמדכם שלוקח שנים להפנים רפורמה טובה). ב-2010 הציון כבר גירד את ה-8 מלמטה ונשאר ברמה של בין 7 ל-8 עד ימינו. קשה לשמר רמת שביעות רצון גבוהה כזו מתחבורה ציבורית לאורך זמן. למעשה, הדך היחידה לעשות זאת היא להמשיך לשפר תוך כדי תנועה. כך לדוגמה ב-2014 הוכרז רחוב מסוים באורך של חצי ק"מ, בין תחנת רכבת גדולה לאוניברסיטה כ"transit mall" (בעברית רת"צ, רחוב תחבורה ציבורית). המכוניות הוצאו ממנו, ארבעת הנתיבים צומצמו והמדרכות הורחבו פי 3, והאוטובוסים החלו לנסוע בו מהר יותר. בימי ראשון גם אוטובוסים לא נכנסים אליו והוא הופך למדרחוב. הציבור הצביע ברגליים והעסקים לאורך הרחוב פורחים. למעשה אחת התלונות העיקריות היא שמחירי השכירות באזור עלו.
ב-2013 הורחבה רשות התחבורה וצורפה אליה רשות הבטיחות בדרכים, אשר הביאה להטמעה טובה של תשתיות בטיחותיות יחסית להולכי רגל. דוגמה לעבודתה היא הסכמה של תחנות ה-BRT.
זוכרים את ציר המוות בפתח תקווה? בפוסט שעשיתי עליו בזמנו טענתי שאפשר לתכנן גם אחרת. הנה הסכמה שסיאול בחרה לחלק גדול 329 תחנות ה-BRT שלה.
הדגש על הוא על הולך הרגל. המקבל גל ירוק לחציה מקצה לקצה. מעבר החציה נמצא באמצע בלוק ולא כחלק מצומת, כלומר מייצר הפרעה נוספת לתנועת המכוניות תוך שהוא מקטין את מרחקי ההליכה לתחנה לכולם.
האוטובוס רב הקיבולת עוצר להעלות ולהוריד נוסעים בתחנה ובזמן זה יש ירוק להולכי הרגל. מאחר ומדובר במערכת העדפה ברמזורים איך שהוא סוגר דלתות הרמזור להולכי הרגל מתחלף לאדום והוא מקבל ירוק להמשך נסיעה.
במערכת עמוסה שכזו, אין מצב שהאוטובוס לא עוצר בתחנה, ולכן אין מצב שהוא "טס"על מעבר החציה. האוטובוס תמיד יחצה את מעבר החציה במהירות האצה סבירה. הפיתוליות הקטנה במסלול (שנוצרה עקב הצורך לחסוך במקום), עוזרת גם היא לבטיחות כי גם אוטובוס שלא עוצר בתחנה, אם זה במקרה קורה, חייב להאט מאד.
המאפיין העיקרי הוא תמונת המראה לשני כיווני הנסיעה, התחנות לשני הכיוונים לא ממוקמות אחת מול השניה. זה גם חוסך מקום וזה גם יותר בטיחותי ואיטואיטיבי ומונע מאנשים לרוץ מצד לצד שלא במעבר החציה. הבפוסט ההוא הראיתי דוגמה של זה דווקא כן בצומת בשיקגו. וגם בפוסט הנשכח הזה על מנהרת עזריאלי השתמשתי בצורה זו.
זה אמנם לא מגן מאנשים שחוצים באור אדום בלי להסתכל אבל זה מאד אינטואיטיבי ובשילוב עם רמזורי גל ירוק מאד בטוח.
זה לא מושלם, כפי שצוין בתגובה לפוסט מטופז שביקרה שם, הסכמה הזו לא כוללת נתיב עקיפה לאוטובוסים ולכן ייתכנו תופעות של פקקי אוטובוסים. כאן אמורה להיכנס לפעולה מערכת הניהול בזמן אמת אבל היא כנראה קצת חורקת. כתוצאה זמני הנסיעה של האוטובוסים מתארכים בגלל התכנון מוטה הולכי הרגל. אני מניח שהם בודקים שיפורי מיקרו לכל תחנה ותחנה בכדי להקטין את התופעה הזו.
האם אפשר לעשות את כל זה בארץ, התשובה שלי היא - בוודאי שכן.
סיכום עשור בתחבורה הציבורית
הפוסט מתבסס על ציר הזמןשאני מעדכן באופן שוטף. אבל מאגם אירועים קשורים ומרחיב את היריעה גם תוך ציון המשכיות מהעשור הקודם וגם בפירוט לצפוי בעשור הבא. כיאה לעשור רוויי פעילות, גם סיכום העשור מאד ארוך. אורכו למעשה מעיד על העשייה הרבה בתחום וקצת שומט את הקרקע מפני המצקצקים שמשרד התחבורה לא עושה דבר... על אף האמור לעיל, ברור לכולם שעבודה רבה עוד לפנינו. קריאה מהנה.
מכרזי תחבורה ציבורית - המשך תוכנית התחרות
ב-01.01.2010 החלה חברת "ויאוליה"הידועה גם בשמה הקודם "קונקס"להפעיל את אשכול לוד. אשכול קטן של כמה קווים שדווקא לא מאפיין בכלום את העשור הנוכחי והוא מן שארית מתוכנית התחרות של העשור הקודם, הראשוני, שהתאפיין במכרזים קטנים יחסית שהוצאו מאגד ומדן.
אשכול לוד הוגדר מראש לזמן הפעלה קצר יחסית, עד להשתלבותו באשכול "חשמונאים"הענק שכן משקף את העשור הנוכחי ועליו ארחיב מיד.
עוד שאריות מהעשור הקודם, הם אשכול יקנעם-טבעון שהחלה להפעיל "אומני אקספרס"מבית עפיפי ב-05.01.2010 ואשכול השרון שהחלה מטרופולין להפעיל ב-03.05.2010. אשכול השרון אמנם היה המכרז הגדול שיצא עד אותה עת (כ-200 אוטובוסים ביום ההתחלה), אך טכנית הוא עדיין שייך למכרזי העשור הקודם. למעשה אפשר לראות בו אשכול מעבר בין שלב הרפורמה הראשוני לשלב השני שבו אנחנו נמצאים.
ב-01.05.2011 החלה מועצה אזורית גולן להפעיל את השירות בגולן במקום אגד. במקרה ייחודי שהוכתר על ידיכהצלחה גדולה.
ב-24.05.2013 החלה חברת קווים להפעיל את אשכול חשמונאים, אשכול ענק של כ-500 אוטובוסים שמאגד למעשה כמה אשכולות ישנים מתחילת הרפורמה. (מודיעין, רמלה-קרית ספר ולוד) ומסמן את המתווה של המשך פעילות המכרזים בעשור הנוכחי. שמתאפיין במכרזים גדולים, שעיקר הפעילות בהם הוא גלגול שני לאזורים שכבר מוכרזו בעבר וזמן הזיכיון בהם תם, וברובם כוללים בנוסף לכך גם העברת שירות מאגד או מדן. לראשונה גם הוכרז מנגנון בו הפדיון עובר מהמפעיל למדינה באופן שיאפשר בהמשך העשור גם את רפורמת הרב-קו. בנוסף כללו מרבית האשכולות תוספות שירות גדולות מאד לעומת מכרזי העשור הראשון לתחרות. המכרזים החדשים הם לתקופה של 12 שנה (6+3+3), ארוכים יותר ממכרזי העשור הראשון שהיו בתחילה ל-6 שנים ואחר כך הוארכו ל-8 שנים, אבל בעשור הזה למכרזים יש נקודת יציאה ברורה למפעיל שמאכזב.
בקבוצה הזו אפשר למנות את האשכולות הבאים: אני מציין את תאריך ההפעלה של הפעימה הראשונה בלבד.
- אשכול חשמונאים בו זכתה קווים (מאי 2013)
- אשכול חדרה-נתניה בו זכתה קווים שכלל גם שלושה קווי אגד וכלל גם שירות לכל יישובי ואדי ערה,(יולי 2013)
- אשכול הנגב בו זכתה חברת מטרופולין שכלל גם את השירות בערד של אגד וגם את החצי של 370/380 שהופעל על ידי אגד תח"צ (ינואר 2014)
- אשכול"הגליל"בו זכתה נתיב אקספרס שכלל שירות נרחב של אגד (נהריה-חיפה, אזור שפרעם) גם בינואר 2014.
- אשכול העמקים בו זכתה סופרבוס שאיחד שלושה מכרזים קטנים מהעבר (טבריה, עפולה ויקנעם) והוסיף גם שירות של אגד (בינעירוני עפולה-חיפה) דצמבר 2014.
- העברת שירות במסגרת הסכם אגד מאגד לאגד תעבורה בעוטף ירושלים במהלך 2014-2016,
- הפעלת אשכול שפירים (קווי 100) על ידי אגד תעבורה (במסגרת מכרז ייעודי וללא קשר לעוטף ירושלים) במרץ 2015.
- הפעלת אשכול אשדוד אזורי ובינעירוני על ידי אפיקים, כולל קווי אגד מאשדוד לבני ברק, באוקטובר 2015
- הפעלת אשכול צפון הנגב על ידי "דן בדרום"בפברואר 2016, במכרז שכלל תוספות שירות גדולות מאד.
- הפעלת אשכול פתח תקווה-ראש העין על ידי אפיקים, ואשכול אונו-אלעד על ידי קווים, שניהם במאי 2016
- הפעלת אשכול באר שבע עירוני על ידי דן באר שבע בנובמבר 2016. לראשונה עם עליה בכל הדלתות ואיסור תשלום לנהג.
- הפעלת אשכול אשדוד עירוני על ידי אפיקים בדצמבר 2016, תוך התייחסות גם לפרויקט reway אשדוד.
- הפעלה של אשכול ביתר עילית על ידי קווים (שגם היתה שם קודם) באוקטובר 2017. במכרז שכלל גם שירות לפי קריאה ליישובים הכפריים בעמק האלה ולראשונה במכרזים גם מפרקיות (שמחכות לסיום התאמת התשתית כדי להיכנס) .
- הפעלת מכרז "שרון חולון מרחבי"על ידי מטרופולין ביולי 2018, מכרז ענק שכלל גם את נתניה-ת"א (פעימה ראשונה) וגם שירות נרחב מאגד וקצת מדן. המכרז הדגיש את בעיית הנהגים ולכן לקח זמן רב להפעילו באופן מלא. הפעימה האחרונה (קווי 500 של אגד התרחשה בנובמבר 2019.
![]() |
מפת האשכולות 2018 מתוך מסמך תוכנית התחרות |
שירות גמיש
בקטגוריה זו יש לנו ארבעה אירועים במהלך העשור כדלהלן:
- ב-20.11.2010 החלה חברת נתיב אקספרס להפעיל שירות גמיש ביישובי משגב בצפון הארץ, לאחר תכנון משותף של משרד התחבורה והמועצה והפעלה תוך שיתוף המוקד של המועצה. הצלחת השירות התבטאה בשביעות רצון גבוהה אך מספרי הנוסעים לא שונים בהרבה מקו אזורי רגיל. אגב, הנתון הזה לא שונה בהרבה מהקורה בעולם. מטרת שירות גמיש למגזר הכפרי היא בעיקר לחסוך כסף ולא בהכרח להיבא לגידול במפר הנוסעים. מאז, בעיקר עקב פתיחת תחנת רכבת כרמיאל השירות שודרג קצת, אך מספר הנוסעים הנמוך לא הביא לאימוץ נרחב של הרעיון במקומות נוספים מהר ורק לקראת סוף העשור החלו יוזמות נוספות.
- ב-01.06.2018 הגיעה הסנונית השניה בעמק האלה סמוך לבית שמש, במסגרת ההפעלה של מכרז ביתר עילית ועמק האלה על ידי חברת קווים. הפעם בנוסף לטלפון גם עם אפליקציה ייעודית ושירות הודעות SMS והזמנות קבועות כחידושים על המודל הפשוט יותר של משגב. וגם כאן מספר הנוסעים דומה למה שהיה קודם. כלומר גם כאן המטרה שהושגה הייתה לבסוף קצת חסכון בכסף למפעיל מאי ביצוע נסיעות מיותרות. (זה קצת כי עדיין צריך נהג כונן וזה העלות העיקרית)
- בספטמבר 2018 החלה לפעול תחנת כפר מנחם ואיתה גם שירות גמיש לפי קריאה שהופעל על ידי חברת סופרבוס ליישובים הסמוכים. התדירות שנקבעה היתה מאד גבוהה (לכל רכבת), ולכן החיסכון שהושג מאי ביצוע נסיעות ללא הזמנות היה גדול אף יותר. אך גם כאן מספר הנוסעים אינו גבוה. לא מפתיע בהתחשב בכך שמדובר ביישובים מאד קטנים.
- באפריל 2019 החלה חברת דן, בשיתוף VIA להפעיל את שירות "באבל-דן", שירות גמיש בלב המטרופולין. על אף הכללתו באותה קטגוריה כמו השירות הגמיש הכפרי, למעשה מדובר באמצעי תחבורה אחר לחלוטין שיאה לו קטגוריה נפרדת ושם אחר. (אני הצעתי "ביקושית"). השירות נפתח לשנה ניסיון עם אפשרות הארכה לעוד שנה. כך שעוד מוקדם לדעת אם הוא כאן כדי להישאר.
שיפוץ והקמת תחנות מרכזיות ומסופים
תהליך זה,בשערים העיקריים בהם עולים נוסעים לתחבורה הציבורית מתנהל בעצלתיים, אך בכל זאת קרו כמה דברים בעשור הזה.
![]() |
תחנה מרכזית באר שבע לאחר השיפוץ |
- ב-2010 הסתיים שיפוץ התחנה המרכזית בנתניה. המבנה הישן נשמר אך הפך לאולם סגור וממוזג לרווחת הנוסעים, כסנונית ראשונה לתהליך (איטי ומייגע) של השבחת נדל"ן על ידי נצב"א.
- ב-2013 נחנכה תחנת באר שבע המחודשת באותו מתווה מול נצב"א
- ב-2016 נחנך מסוף צנוע בבית שאן.
- ביולי 2017 נסגרה התחנה המרכזית בהרצליה, ופעילותה פוזרה בין מספר מסופים בכדי לאפשר לנצב"א לבנות במקום בנייני מגורים. בעתיד מתוכנן מסוף מודרני כחלק מפרויקט "קריית שחקים"סמוך לרכבת.
- באוגוסט 2017 נחנך מרכז התחבורה של מודיעין בצמוד לתחנת הרכבת ולקניון. כיום נחנכים בצמוד לו שני בנייני משרדים להשלמת המע"ר של מודיעין.
- ביולי 2018 נחנכה מרכזית המפרץ המחודשת (הפעם ללא קשר לנצב"א) לאחר שנים של היותה אתר עבודות זמני. כעת כמתח"ם גדול הכולל גם חיבורים לרכבת ולמטרונית בנוסף לאולם ממוזג ונוח לאוטובוסים הבינעירוניים. הגשר האחרון בפרויקט נחנך ממש בדצמבר 2019.
- בינואר 2019 נחנכה תחנה מרכזית חדשה בלוד
- באפריל 2019 נחנך מסוף ארלוזרוב המחודש.
- ב-2019 פתיחת מסוף אבנת בפתח תקווה נראית קרובה מתמיד אחרי שנים שהוא חיכה מוכן להסדרי תנועה שיאפשרו את פתיחתו.
- עוד בפתח תקווה, ב-2019 נסגרה התחנה המרכזית הישנה והאוטובוסים הועברו לתחנה זמנית, בזמן שבמקום הישנה תיבנה תחנה מודרנית.
ב-07.01.2011 נחנך הנתיב המהיר בכביש 1, שכלל את כביש האגרה הדיפרנציאלית הראשון (והיחידי בינתיים) בישראל, שירות שאטלים מבוסס חנה וסע ושירות מהיר לאוטובוסים חולפים. הרעיון התברר מהר מאדכרעיון מוצלחשמצליח לעצור כ-2,000 רכבים מלהיכנס ללב תל אביב מדי יום.
![]() |
מתוך מאקו - מומלץ גם לראות את הוידאו. |
תל אופן

רפורמות גדולות בשירות התח"צ
ב-01.07.2011 בוצעה הפעימה המרכזית של הרפורמה באוטובוסים בגוש דן, ספגה ביקורת מימין ומשמאל ותוקנה עשרות פעמים מאז כך שאי אפשר ממש לדעת אם היא הצליחה או לא. על הקונפליקט בין רפורמה לבין אבולוציה זוחלת של שירות כתבתי כאן.
מאז אותה רפורמה מושמצת כולם זהירים יותר וייתכן וזה לטובה, נעשו שינויים גדולים רבים במקומות רבים אך לעיתים רחוקות נעשו רפורמות במתווה של "תכנון מאפס".
השינוי בשירות האוטובוסים מתקבל טוב יותר כשהוא קשור לשינויים תשתיתיים גדולים, כך לדוגמה מרבית רשת האוטובוסים בירושלים שונתה ללא הכר עם כניסת הרק"ל (אבל בהרבה פעימות קטנות), והשירות בערי הדרום שדרות, נתיבות ואופקים שונה לבלי הכר עם הגעת הרכבת.
בנוסף אפשר לציין את רפורמת קווי הגלילשל אגד מאפריל 2014 ששיפרה את כל השירות בין המרכז לצפון-מזרח ישראל, את תחילת פעילות קו 1בגוש דן באוגוסט 2014 (שכללה גם שינויים בקווים מקבילים), שינוי גדול מאד בערד ב-2015 ועוד. באפריל 2018 ובינואר 2019 נערכו גם שינויים גדולים בקווי גוש דן בושירות מרשל"צ ורחובות לתל אביב.
נתיבי תחבורה ציבורית חדשים
לאורך העשור פוזרו הרבה הבטחות אבל מעט מאד קרה בשטח עד סוף העשור, ואז היה זינוק מטאורי בסוף 2019. להלן מה שכן קרה, והסתכלות אופטימית לעתיד.
![]() |
נת"צ לבון ובן צבי החדשים בתל אביב |
- 07.01.2011 - נחנך הנתיב המהיר שמתפקד גם כמת"צ (השם המקצועי הוא HOV ובעברית חדשה "נר"ת - נתיב רב תפוסה".
- 01.07.2011 - כאמור נחנכו שני נת"צים בקינג גורג'ובאבן גבירול
- 02.09.2013 - נחנך נתיב התחבורה הציבורית בכביש 20ממחלף חולות למחלף וולפסון, (זמן מה אחרי חנוכת הנת"צ בכביש 2 שלגביו לא מצאתי תאריך פתיחה אבל זכור לי שהוא היה בתחילת העשור הנוכחי (2011?)
- גם לא מצאתי תאריך פתיחה לנת"צים הירושלמים ב"קו הכחול" (דרך חברון עד גולדה), אבל זכור לי שהוא די חופף לחנוכת הרק"ל ב-2011, (בתגובות נאמר שהוא נחנך ב-2007 או ב-2008), ולא מצאתי תאריך פתיחה לנת"צ בכביש 1 בכניסות לעיר (גם מכיוון מבשרת וגם מכיוון מעלה אדומים). עוד נת"צ ללא תאריך פתיחה ידוע לי הוא הנת"צ המקוטע לאורך כביש 443.
- במסגרת תחילת עבודות הקו האדום סומנו נת"צים חדשים במסגר, בבת ים ובפתח תקווה והוקפד לשמור על נת"צים שהיו קיימים לאורך ציר ז'בוטינסקי/בגין (שזה גם לא מובן מאליו).
- בינואר 2017 התקבלו תקנות האכיפה החדשות שמאפשרות לעיריות לפקח באמצעות מצלמות על הנת"צ, מה שהופך את הנת"צ לאמין יותר ולא לסתם צבע על הכביש מחד ומייצר לעירייה תמריץ לאשר נת"צים בתחומה. באותו תאריך גם החלה אכיפה אלקטרונית בנת"צ כביש 20.
- מאז לא קרה הרבה עד 2019, אז נחנכו עוד נת"צים בדרום תל אביב, (בן צבי, יפת שךבים, לבון, עליה), נחנך נת"צ הרצל באשדוד ונחנך נת"צ לאורך כביש 471, ועוד נת"צ ברחוב יאיר שמיר בחדרה.
- באוקטובר נחנכו נתיבי העדפה גם בכביש 2 וגם בכביש 20, לראשונה מזה זמן רב על חשבון נתיבים מהירים, שיצרו רצף ממחלף נתניה לתל אביב ומרשל"צ לקיבוץ גלויות בתל אביב תחת השם "נתיב +" (כדי לעודד גם קארפול).
- ב-28 באוקטובר 2019 נחנך הרת"צ (רחוב תח"צ בין רכבת הרצליה לשבעת הכוכבים ומת"צ קצר בשבעת הכוכבים. בהמשך ההעדפה תתרחב מזרחה (עד לקניון שבעת הכוכבים) ומערבה (עד למחלף הסירה).
- יש לי תחושה שהתפספסו לי כמה נת"צים אז תכתבו לי בתגובות.
- חשוב לזכור שבעצם רכבות, רכבות קלות ומטרוניות שיקבלו פרק בפני עצמן בסקירה נהנות מהעדפה ולכן הן גם נופלות לקטגוריה זו. אך בהקשר של אוטובוסים רגילים, שמהווים את עיקר השירות עדיין, יש עוד הרבה עבודה.
בתחום הבינעירוני בימים אלה עובדים כבר על נת"צ בכביש 4 מצומת דרור ועד מורשה, (ויש תוכנית להמשך גם לקטע המרכזי של גהה) ואני מקווה שבקרוב גם יתחילו לעבוד על נת"צ כביש 5 שיקדים את הנתיב המהיר המתמהמה בציר זה). הנתיבים המהירים ידאגו להעדפה לאורך כל נתיבי איילון משפיים עד רשל"צ בשני הכיוונים ויש עוד כמה יוזמות בינעירונית שחברת נת"י מקדמת יפה.
ב-19.08.2011 נחנך הקו הראשון של הרכבת הקלה בישראל - הקו האדום בירושלים. הקו התגלה כהצלחה גדולה וגם ספג ביקורת על הצפיפות הרבה בו (שנבעה בחלקה מהסכם דרקוני שלא איפשר להקל על העומס באמצעות קווי אוטובוס מקבילים). מספר הנוסעים הלך ועלה וכעת הוא עומד על כ-45 מליון נוסעים בשנה, שני שליש ממספר הנוסעים בכל קווי רכבת ישראל - בקו אחד עם 23 תחנות.
מעבר לכך לא קרה הרבה בעשור הנוכחי מבחינת הציבור, אבל קרה המון מאחורי הקלעים. תוכניות לרכבות קלות נוספות התאשרו הן בירושלים (הארכת הקו האדום, שלוחות הקמפוסים והקו הירוק שנמצאים בעבודה, והקו הכחול שאני מקווה שיתוקצב בקרוב לתחילת עבודה. וצוות תוכנית אב ירושלים כבר עובד על קווים נוספים עד ליצירת רשת של 8 קווי רק"ל.
בתל אביב הולאם פרויקט הקו האדום לאחר ש-MTS כשלה בגיוס מימון וב-21.09.2011 החלו לחפור את פירי הכניסה של מכונות הכרייה, מכרז החפירה פורסם ב-12.01.2012 וב-16.08.2015 ניתן האות לפיצוץ גשר מעריב ותחילת העבודות האינטנסיביות לבניית הקו האדום, שצפוי להיחנך באוקטובר 2021. ב-2019 החלו העבודות גם על הקו הירוק והסגול שייחנכו בלי נדר ב-2026. וקודם התכנון של רק"ל חיפה-נצרת אם כי עוד לא תוקצב לביצוע.
כתוצאה מכל אלה, העשור הבא יהיה העשור של הרכבות הקלות, אנו נתחיל אותו עם 45 מליון נוסעים בשנה ברכבות קלות, ונסיים אותו עם כ-250 מליון נוסעים בשנה, גידול של יותר מ-500%. במהפכה הזו רשת המתע"ן העירונית תקבל את המקום הנכון לה בהיררכיית מספרי המשתמשים, הרבה מעל הרשת הבינעירונית של רכבת ישראל. עם זאת, היא עדיין תהיה רחוקה מהרצוי לחלקה ממנת האוטובוסים (כ-50%, שזה כ-500 מליון נוסעים בשנה ב-2030), ולשם כך נהגתה גם תוכנית קווי המטרו.
מטרו
לא, בעשור הזה לא נחנך אף קו מטרו, ואפילו לא אושר ותוקצב אף קו מטרו, אבל נראה שהעבודה מאחורי הקלעים על קו המטרו שנדרש כבר לפני 85 שנה לתל אביב (לפי שיר של אלתרמן מ-1936) מקודמת יותר מאי פעם.
ראשיתו של הגלגול הנוכחי בתוכנית אסטרטגית שנכתבה למשרד התחבורה בה נטען במפורש שרשת הרכבות הקלות בגוש דן פשוט לא מספיקה ולא תעמוד בעומס, המשכו בתוכנית אסטרטגיתמפורטת יותר שהציעה 3 קווי מטרו בגוש דן בנוסף לקווי הרק"ל, והמשכו בתכנון מפורט שמתגבש והולך בזמן שמשרד האוצר שובר את הראש איך לתקצב את המגה-פרויקט הזה שעלותו הראשונית המוערכת היא 150 מליארד ש"ח..
כך שעוד לא בטוח שזה יקרה, אבל אם נראה תחילת עבודות בתחילת העשור הבא, ייתכן שנוכל לנסוע ברכבת תחתית אמיתית בגוש דן כבר בדורנו.
רכבת ישראל
אם העשור הבא יהיה שייך לרכבות הקלות, הרי העשור הזה היה שייך לרכבת ישראל, אשר הציגה הכפלה של מספר הנוסעים מכ-35 מליון לכ-70 מליון בשנה. זהה לגידול בשני העשורים הקודמים גם יחד.
אי שם באמצע העשור הקודם האוצר החליט לעצור את תקציבי רכבת ישראל. ובעקבותיו גם הגידול במספר הנוסעים בין 2008 ל-2011 קפא. התכנון לעומת זאת המשיך להתקדם. אחד הפעולות הראשונות והחשובות ביותר של ישראל כץ היה להסיר את המצור התקציבי, ואז הוא גילה שיש המון תוכניות מאושרות במגרה שרק מחכות לתקציב למימושן והרכבת החלה לעבוד על המון פרויקטים במקביל. זהו סוד ההצלחה של העשור הזה אשר אמנם הסתיים בכאבי גדילה צורמים אך לדעתי הם לא שוללים את ההישג. הוא כולל הכפלת מסילות בכל רחבי הארץ, פתיחת מסילות חדשות ותחנות חדשות לאורכן, הגדלת הלו"ז ועוד.
להלן האירועים המרכזיים ברכבת ישראל בעשור הזה:
- 25.09.2011 - חנוכת מסילה חדשה היוצאת מתל אביב דרומה וחנוכת 5 תחנות חדשות - צומת חולון, וולפסון, יוספטל, קוממיות ומשה דיין.
- 25.02.2012 חנוכת תחנת יבנה מערב ובהמשך ב-04.08.2013 חנוכת קטע יבנה-פלשת וחיבור המסילה לאשדוד.
- 16.06.2012 - פתיחה מחודשת של תחנת רמלה לאחר כשנה של שיפוצים ובניית רציף נוסף, ב-2018 נפתחה לתחנה גם כניסה מזרחית.
- 10.2012 - סיום הכפלת מסילת הוד השרון תל אביב, דבר שאיפשר הגדלת תדירות והגברת אמינות השירות. עם תחילת עבודות קו האדום התדירות עלתה עוד בקו זה לארבע רכבות בשעה - הקו התדיר ביותר של רכבת ישראל.
- 2012 - השלמת פרויקט ההכפלה של מסילת באר שבע-לוד, שהביאה תגבור הלו"ז וקיצור זמן הנסיעה.
- 11.2013 - סיום הכפלת מסילת מוצקין-נהריה
- 12.2013 - חנוכת תחנת הרכבת בשדרות, כסנונית ראשונה של "מסילת העיירות", אח"כ בפברואר-2015 נחנכה התחנה בנתיבות ובספטמבר 2015 היא חוברה לבאר שבע. בפברואר 2016 נחנכה התחנה באופקים ופרויקט מסילת העיירות הושלם.
- כתוצאה מכל אלה כבר ב-2015 חצתה רכבת ישראל את רף ה-50 מליון נוסעים בשנה.
- 16.10.2016 - פתיחת רכבת העמק המחודשת עם ארבע תחנות חדשות - בית שאן, עפולה, כפר ברוך (מגדל העמק) וכפר יהושע (יקנעם). בהמשך נפתחה גם תחנה במרכזית המפרץ.
- 06.11.2016 - נפתחה תחנת ספיר בנתניה
- 24.12.2016 - קדיחת עמוד החישמול הראשון של רכבת ישראל בקו A1 לירושלים כחלק מפרויקט החישמול
- 20.09.2017 - פתיחת קו כרמיאל ותחנות רכבת כרמיאל ואחיהוד
- 15.02.2018 - פתיחת כניסה צפונית לתחנת תל אביב מרכז - לכיוון גשר מודעי.
- 03.07.2018- חנוכת תחנות רעננה מערב ורעננה דרום על ציר 531 - בשלב ראשון מופעל שירות רק מזרחה לכיוון הוד השרון ובהמשך (תחילת 2020) גם מערבה לכיוון תחנת הרצליה ו(אולי) תחנות תל אביב.
- 17.09.2018 - פתיחתה של תחנת הרכבת "קרית מלאכי-יואב" הממוקמת ליד כפר מנחם.
- 25.09.2018 - פתיחתו של הקו המהיר לירושלים ותחנת הרכבת "ירושלים האומה - נבון", בשלב ראשון עד נתב"ג ובסוף 2019 עד תל אביב. הקו המחושמל הראשון במדינה.
- 30.05.2019 - פתיחת תחנת רכבת מזכרת בתיה.
BRT
ב-16.08.2013 החלה לפעול המטרונית, מערך ה-BRT הראשון בישראל במטרופולין חיפה על ידי חברת "דן צפון".
הפרויקט כלל אוטובוסים מפרקיים חדשים בדגם שלראשונה חצץ לחלוטין בין הנהג לנוסעים שנקרא "אורבנית"אך המיתוג המוצלח של המטרונית הביא לכך שכולנו קוראים לדגם הזה "מטרונית"גם בקווים שבהם הוא פועל בתל אביב.
פרויקט BRT הוא שילוב של אוטובוסים מפרקיים בקווים מאד תדירים עם תשתית העדפה, מת"צים ונת"צים נפרשו לאורך כל חיפה והקריות, ברובם ייעודיים למטרונית ובחלקם בשילוב עם קווים אחרים. הרציפים גבוהים לאפשר כניסה קלה ומהירה באותו גובה לאוטובוסים. תיקוף הנסיעה, לראשונה בישראל, בוצע על הרציפים מחוץ לאוטובוסים. מעין רכבת קלה על גלגלים. בשנים שחלפו מאז ההשקה גם התקדם לאיטו מערך ההעדפה ברמזורים. במקביל שונה מערך קווי האוטובוס כך שישמשו יותר כקווי הזנה למטרונית.
הפרויקט לא חף מביקורת, אך ככלל נחשב הצלחה, הן במספר הנוסעים הגבוה והשפעתו החיובית על מספר הנוסעים הכולל בתוך חיפה והן בעמידה בסטנדרט גבוה יחסית של BRT.
מאז ועד היום לא נחנך ואף לא הוכרז פרויקט BRT אחר בישראל (באשדוד התהדרו בשם BRT אך ת'כלס לא מדובר בכך אלא בכמה מת"צים). חברת נת"ע בגוש דן זנחה למעשה את קווי הBRT שתוכננו על ידה אחרי שלא צלחה את ההתנגדות הציבורית והיא הוחלפה בפרויקט "מהיר לעיר"הצנוע יותר לטווח הזמן הקצר ובפרויקט המטרו לטווח הארוך.
בעשור הבא נזכה לראות את התפתחות רשת המטרונית במטרופולין חיפה. קו נשר-הדר נמצא כבר בעבודות ואליו יתווסף קו מהקריות דרך מנהרות הכרמל למת"מ. בתכנון טרם ביצוע נמצאים קווים נוספים לטירת הכרמל, לעכו ואולי אף לנהריה, בתוך חיפה מאזור בת גלים לשכונת נווה שאנן (הטכניון) ואולי גם לאורך קו הרכס (הנושא עוד בבחינה).
לצערי מעבר לזה, כנראה לא נראה עוד קווי BRT אמיתיים בישראל.
רפורמה בתעריפים
מהפכת הרב קו שהחלה בעשור הקודם נועדה לאפשר, בין היתר, גם פישוט של כל נושא התעריפים שהיה מסורבל ברמות מטורפות כבר בשנות ה-70 והסתבך עוד יותר בתחילת עידן התחרות. העשור הזה התאפיין במספר רב של צעדים שהביאו את מבנה התעריפים בישראל למצב טוב בהרבה, אם כי עדיין לא פשוט כמו שהאחראים על הנושא היו שמחים לראות.
עוד תוצר של הרב קו הוא היכולת הטכנולוגית לעלייה מכל הדלתות.
- 2011 - מושק כרטיס מעבר 90 דקות בשלושת המטרופולינים הגדולים - חיפה, ירושלים וגוש דן. ב-03.03.2017 הושק גם מעבר 90 דקות בבאר שבע.
- 01.12.2013 - ברכבת ישראל מונהג כרטיס חופשי חודשי גמיש (ל-30 יום ללא תלות בתחילת החודש) - וזאת לראשונה בתח"צ בישראל. היום תוכלו להזמין אותו מאתר רב-קו אונליין גם אם אתם לא נוסעים ברכבת ישראל.
- 20.03.2015 - הערך הצבור מגיע לחיפה והקריות, -ב01.07.2016 מגיע גם לרכבת ישראל ולאגד ירושלים. עד סוף העשור הערך הצבור מחליף בתהליך הדרגתי כמעט לגמרי את הכרטיסיות ובינואר 2020 יגיע גם לקווי השומרון.. ב-08.11.2017 בוטלו הכרטיסות בירושלים וב-16.07.2019 בוטלו הכרטיסיות גם רכבת הקלה.
- 16.11.2015 - החלה עליה מכל דלתות האוטובוס ב-20 קווים עמוסים בתל אביב ובירושלים. הפרויקט התרחב במהרה לקווים נוספים בכל הארץ, באר שבע, חיפה, אשקלון, פתח תקווה ועוד).
- 01.12.2015 - החלת שלב א'של הרפורמה בתעריפים, האחדת הנחות על פני כל קווי התח"צ לזכאים.
- 01.01.2016 - החלת שלב ב'של הרפורמה בתעריפים, השקת חופשי יומי-שבועי וחודשי חדשים הכוללים רכבת בארבעת המטרופולינים. בהמשך (01.04.2016) הושקו גם מנויים רוחביים מוגדלים לאזורים רחוקים ממרכז המטרופולין ובהמשך, ב-28.03.2018 גם הושקו מנויים בין מטרופוליניים וארציים.
- 01.02.2016 - הוזלה רוחבית בגובה המע"מ (הפחתה של 14.5% בתעריפים) בכל התחבורה הציבורית
- 23.08.2017 - הסתיים פיילוט טעינת רב קו בכספונט והחלה פריסה ארצית, בסופה נטען לטעון רב קו, ללא עמלה, בכ-3,000 מכשירי כספונט הפרושים בבתי עסק ברחבי הארץ. בנוסף לטעינה בקיוסקים גם ללא כספונט. (סה"כ 4,282 עמדות בהם ניתן לטעון רב קו).
- 21.12.2017 הפסקת תשלום במזומן אצל הנהג. בתחילה בגוש דן ואח"כ בירושלים (במרץ 2018). זאת לאור הלקחים שנלמדו מהפיילוט בבאר שבע ב-2016 שנחנך במסגרת מכרז באר שבע עירוני).
עוד בתוכנית יצירת "קאפ"לערך צבור כך שלא יעבור את הסכום של חופשי יומי באזור בו נסעת, תשלום באמצעות הנייד או כרטיס האשראי במקום דרך כרטיס הרב קו הפיזי ועוד ועוד חידושים. כולם חשובים ואני מקווה שייקרו במהרה בימינו, אבל הקפיצה הגדולה נעשתה בעשור זה, עם השקת כרטיסי המנוי האזוריים ב-2016, הערך הצבור ומעבר ה-90 דקות. עולם התשלומים לתח"צ השתנה ללא היכר בעשור הנוכחי ומכאן רק יש להמשיך לשפרו.
- ב-2012 מספר הנוסעים השנתי בנתב"ג עבר את ה-10 מליון נוסעים, בקצב גידול סביר שגם תאם את תחזיות השדה.
- ב-21.04.2013 הממשלה אישרה את הסכם "שמיים פתוחים"להוזלת מחירי הטיסות, תחזיות הנוסעים התעדכנו כלפי מעלה והחל פרויקט שידרוג השדה.
- ב-09.06.2015 נחנך מגדל הפיקוחהחדש והמרשים בנתב"ג, הוא החל לפעול רק בפברואר 2016 באופן מבצעי. במקביל בוצעו עבודות הארכת ושינוי מסלולים, שדרוג מערכי תקשורת ועוד להגדלת קיבולת השדה.
- ב-2017, בעקבות הסכם שמיים פתוחים, מספר הנוסעים בנתב"ג כבר חצה את העשרים מליון. הכפלה תוך 5 שנים. בשנה זו גם מספר התיירים שבאו לישראל חצה לראשונה את רף ה-3 מליון בשנה וממשיך לטפס.
- ב-15.02.2018 נחנכה זרוע E (הזרוע הרביעית) בנתב"ג ועם חנוכתה החל שיפוץ של שאר הזרועות זו אחר זו.
- במקביל כדי להתמודד עם העומס הקימו אוהל ענקי בתקופות העומס להגדלת מספר הדלפקים, הרחיבו את מערך הבידוק טרום טיסה, שדרגו את מערך המזוודות וקידמו תוכנית (שאושרה ב-2019) להשקעות ענק בשדה למענה לקיבולות הגבוהות החדשות.
- ב-22.01.2018 נחנך שדה התעופה ע"ש אילן רמון במרחק של כ-20 ק"מ מאילת. שמאפשר קיבולת גבוהה יותר ומטוסים גדולים יותר. כמו גם פינוי שדה עובדה מטיסות אזרחיות. הוא יעמוד למבחן ראשון בחופשת החורף של אירופה שמתרחשת כעת. כבר כעת ברור שלטיסות פנימיות הוא פחות פופולרי מקודמו (גם ואולי בעיקר בגלל סגירת שדה דב). זמן קצר אחרי חנוכתו נסגר סופית שדה התעופה הישן באילת בכדי לאפשר את פיתוח העיר.
- ב-01.07.2019 נסגר שדה דב בתל אביב.
צעד מקדים למידע לציבור הוא, ובכן, מידע.
בעשור הקודם בנה משרד התחבורה את המערכות (הרגולטוריות והטכנולוגיות) שאיפשרו לו לראשונה לדעת איזה שירות תחבורה ציבורית יש במדינה. זה נשמע אולי מופרך אבל לפני כן כל המידע היה אצל המפעילות ומשרד התחבורה לא ידע כמעט דבר. גם השינויים קרו ביוזמת המפעילות בלי לעדכן את משרד התחבורה. זה השתנה באופן הדרגתי בעשור של תחילת התחרות והגיעה להבשלה מלאה בתחילת העשור הנוכחי. היום כל המפעילות עובדות על מערכות משרד התחבורה וכל שינוי דורש את אישורו. זה לא סתם דרישה רגולטורית. זה הבסיס להעברת מידע לציבור.
ב-13.05.2013 - זה קרה. כל המידע על התחבורה הציבורית הוצא חינם לציבור בפורמט GTFS, שהוא פורמט שגוגל פיתחה עבור שירות המפות שלה ושמשתמשים בו בכל העולם. כל יום מפורסם מידע שבעה ימים קדימה. מיקום האוטובוסים בזמן אמת גם מועבר בפורמט שנקרא SIRI (לא קשור לסייענית של אפל).
מפתחי האפליקציות הסתערו על זה. נולדה חברת MOOVIT שהפכה מאז לחברה עולמית, ונולדו אפליקציות מתחרות נוספות כאיפה-בוס (האהובה עליי), אוטובוס קרובועוד. ובנוסף כל המידע זמין גם בגוגל מפות. מעולם לא היה קל יותר למישהו עם טלפון ביד לדעת איך לנסוע בתחבורה הציבורית ולדעת כמה זמן הוא צריך לחכות בתחנה.
במקביל המידע מועבר גם לאתר הרשמי bus.gov.il ופתוח לכל דיכפין באתרים אחרים וכן למוקד הטלפוני *8787 שנולד בעשור זה.
בתחילת העשור עבר חוק שדרש שילוט סטטי (לא אלקטרוני) אחיד בכל תחנות האוטובוס, ומ-2014 החוק מיושם בסככות. נושא הצגת המידע בסככות עמוד עוד לא נפתר. בינתיים כבר מתקדמים לשלב הבא של שילוט שנקרא "שילוט משולב" - מסך מגע שמאפשר את הצגת המידע הנדרש לפי חוק השילוט הסטטי ומאפשר בנוסף קבלת עוד מידע רב ובעתיד אולי גם הטענת רב קו.
השילוט האלקטרוני בתחנות צבר גם כברת דרך בעשור זה (ולא קשור לנושא זה אבל גם הוצבו אלפי סככות חדשות). המידע על התחנה הבאה בתוך האוטובוס בשילוט ובכריזה שופר.
במספר מסופים חדשים כגון ארלוזרוב או מרכזית המפרץ גם מתחילים לראות שפה עיצובית נקייה המסבירה לציבור את מיקומם של כל הקווים ברציפים. הדרך עוד ארוכה לפרסום טוב לציבור, אבל מאחר ואני עוד זוכר את התקופה שהיה צריך לחפש את פקח אגד המקומי כדי לקבל מידע על הקווים באזורך, אני יכול לומר שהתקדמנו, ואפילו די הרבה.
אוטובוסים חשמליים ואוטובוסים על גז
- ב-07.08.2013 - החל לפעול בחברת דן אוטובוס חשמלי ראשון כניסוי בקו 5. הניסוי, באוטובוס של BYD הוכתר בהצלחה והאוטובוס נסע עוד שנים רבות. קדמו לו ניסויים פחות מוצלחים באוטובוסים היברידיים.
- ב-22.09.2016 החלה דן להפעיל אוטובוסים חשמליים בטכנולוגיית קבלי על.
- במקביל הוציא המשרד להגנת הסביבה קול קורא למפעילות האוטובוסים שבעצם סיבסד את רכישת האוטובוסים החשמליים, סופרבוס, מטרופולין וקווים קפצו על העגלה עם 5 רכבים לכל מפעיל ואגד עם 25 אוטובוסים שהופעלו בקריות ב-07.08.2017.
- בתקופה זו גם אושר שימוש באוטובוס גז (עם תצורת מיכלית ייחודית לישראל להגדלת בטיחות בעת פיגועים) וחלק מהחברות (שא"מ, סופרבוס) החלו להתנסות גם בזה.
- מכרזי התחבורה הציבורית כללו דרישה לאוטובוסים בהנעה חלופית. (בתחילה ניתנה בחירה בין גז וחשמל ובהמשך הלכו רק על חשמל). פירות ראשונים נראו באשכול שרון חולון של מטרופולין באוקטובר 2019 בו נכנסו בבת אחת 84 אוטובוסים מונעי גז לפעילות.
- גם בהסכמים החדשים עם אגד ודן ניתן דגש על מעבר לאוטובוסים חשמליים. פירות ראשונים מתהליך זה נראו בירושלים ב-09.04.2019. עשרה אוטובוסים חשמליים ראשונים מתוך כ-80 שיפעלו בעיר.
בעשור הבא נראה יותר ויותר אוטובוסים מבוססי חשמל וגז. ייתכן שעד סוף העשור זה כבר יהיה הנורמה. משרד האנרגיה מקווה שיוכל לאסור קניית אוטובוסים מבוססי סולר אחרי 2030.
רשויות מטרופוליניות
ב-2014 בוטל אגף תח"צ במשרד התחבורה ובמקומו הוקמה הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, כצעד ראשון לקראת הקמת רשויות מטרופוליניות. הרשות החדשה כוללת הרבה יותר תקנים מהאגף הקודם וקצב הטיפול בתח"צ בארץ על כל מרכיביו התגבר. עם זאת, ההחלטה הפוליטית על הקמת רשויות תח"צ מטרופוליניות עדיין מתמהמהמת.
בעשור הבא אני מקווה שהרשות הארצית תמשיך לגדול ולהתמקצע, ואני גם מקווה שיינתן אור ירוק להקמת רשויות מטרופוליניות. אבל מאחר ומדובר בסוגיה שהיא קודם כל פוליטית לא ברור שזה יקרה.
מוניות שירות
הרפורמה הראשונה במוניות שירות,שכללה הסדרה חלקית של השירות קרתה ב-2006 ונקצבה לעשר שנים. מאז, קרנה של מונית השירות הלכה וירדה ככל שנוסף שירות באוטובוסים וככל שהשתכללו אמצעי התשלום שהשאירו את המוניות בחוץ.
לקראת תפוגת הרפורמה החלו דיונים על הרפורמה הבאה כשברקע שני תסריטים אפשרים:
- המשך ייבוש מוניות השירות עד היעלמותם מהנוף. וזאת מאחר והם מייצגים רובד נמוך של רמת שירות שיש כאלה שטענו שכדאי בלעדיו.
- פיתוח תת ענף מוניות השירות כמנוע צמיחה נוסף לתחבורה הציבורית.
ב-18.09.2019 החלו לפעול מוניות שירות 4-5 בתל אביב עם רב קו, ועם קו חדש (2) שהתווסף להן. זו הסנונית הראשונה.
בעשור הבא לאט לאט יעברו כל מוניות השירות למתווה זה. האם זה גם יממש את הפוטנציאל של הגדלת היצע השירות בשבת? ימים יגידו.
שירות בשבת
הסטטוס קוו נשמר והמדינה לא מרחיבה את השירות בשבת לאזורים נוספים, אבל בעשור האחרון כמה וכמה מיזמים, מותרים לפי הסטטוס-קוו, של שירות שאינו ציבורי בשבת אך מיועד לכלל האזרחים קרמו עור וגידים. האחרון שבהם והגדול שבהם הוא מיזם נעים בסופ"ש של העיריות תל אביב, רמת השרון, גבעתיים וקריית אונו שהחל לפעול בקול תרועה ב-22.11.2019 ומאז כבר הספיק לצבור קהל נוסעים נאמן ולהגדיל את התדירות ואת גודל האוטובוסים במענה לביקוש הרב.
הוא כאמור לא הראשון, ואם לא נספור את אוטובוס השבת ההצהרתי שמרצ הפעילה בשבתות הספורים שלפני כל בחירות נציין את הקודמים לו, שעל כתפיהם הוא עומד:
2015 שבוס - שירות בירושלים לחברי העמותה, בדגש על חודשי הקיץ, שהתרחב גם לשירות בין אשדוד לתל אביב שפועל כל השנה.
2015 - נוע תנוע - שירות שהחל במסלול קו 63 מרמת גן לתל אביב לחברי העמותה והתרחב לעוד יעדים, שחלקם נסגרו לאחרונה עם פתיחת מיזם נעים בסופ"ש שנוע תנוע היתה מהדוחפות העיקריות אליו, כאשר פנתה באופן אישי לכל רשות ורשות בניסיון לשכנע.
נציין בנוסף לקו 63 שעדיין פעיל את ימבוס מבאר שבע לים בקיץ ואת מיזם סבבוס ברמת גן שקדם לנעים בסופ"ש (וכעת מחכים לראות מה יהיה המשך דרכה של רמת גן בתחום זה).
לכך מצטרפים עוד מיזמים נקודתיים יותר כמו הקו לים שעיריית הרצליה הפעילה בקיץ, וכיום בעקבות מיזם נעים בסופ"ש היא מרחיבה אותו עד לנמל תל אביב וכל השנה, קו שבת שהפעילה עיריית טבריה במשך זמן קצר (ביוזמת נוע תנוע) ועוד.
רכבל
עוד לא נחנך אף רכבל תחבורה ציבורית בישראל בעשור הזה, אבל הראשון כבר החל להיבנות בחיפה, בין מרכזית המפרץ לצ'ק פוסט ולאוניברסיטה.
עוד בחיפה הכרמלית, שהיא בעצם רכבל תת קרקעי, הפכה מאמצעי תח"צ מקומי לאמצעי תח"צ המשולב במערכת הארצית מבחינת הסדרי התשלום ומספר הנוסעים בה עלה. ואז היא נשרפה וחזרה לפעילות לא מזמן.
בעשור הבא נזכה לראות את רכבל הצ'ק-פוסט נחנך. ואולי גם נזכה לראות את הרכבל המקודם בירושלים בין החאן לשער האשפות מקודם. אך ככלל רכבל יהיה ויישאר מיזם נקודתי כך שהרבה יותר מזה לא נראה.
זהו, עד כאן. אני מקווה שהפוסט של העשור הבא יהיה אפילו ארוך יותר...
לציר הזמן המלא
צריך להתמקד בטיפול בעומסים - זה פותר הכל.
- אנחנו מחכים 14 דקות בממוצע לאוטובוס. מקום 17 מתוך 25 מדינות שנבדקו.
- זמן הנסיעה הממוצע הכולל שלנו בתח"צ, מהרגע שיצאנו מהבית ועד שהגענו ליעדנו הוא 51 דקות. מקום 15 מתוך 25 מדינות שנבדקו.
- אנחנו הולכים הכי פחות לתחנה שאותה אנחנו צריכים, בממוצע 633 מ' - מקום רביעי ומכובד מתוך 25 המדינות.
- אנחנו מבצעים פחות מעברים מאשר במדינות אחרות, ל- 36% ממשתמשי מוביט מוצעת אופציה עם החלפה, מקום 10 מתוך 25 מדינות. (שימו לב שבכתבה הם צובעים את זה באור שלילי כאילו אנחנו מבצעים יותר מדי מעברים...
מסלולי הקווים נתקלים במציאות הקשה של תכנון רשת הדרכים שמתעקש לא לאפשר להם לנסוע בקו ישר, דבר שמוביל לזמן נסיעה ארוך מאד.
הדרך לתדירות טובה בכל הרשת עוברת דרך טיפול בקווים העמוסים. אם נוסיף כל הזמן נסיעות לקווים עמוסים כדי להקטין את הצפיפות בהם נרוויח כפול שש.
3. נגדיל קיבולת בקווים אטרקטיביים, דבר שיאפשר לאנשים החדשים שיבואו לאותם קווים מוצלחים להצליח לעלות על האוטובוס.
6. התדמית של האוטובוסים תמיד תישאר קצת נמוכה (ומעניין לקרוא כתבה של מירב מורן בשילוחשמסבירה את ההיבטים הנפשיים של זה), אבל נסיעות סרדינים חוטפות המון אש מאחר והן מאד פוטוגניות. פחות נסיעות סרדינים = פחות פגיעה בתדמית.
ועוד קצת נתונים ממוביט
- הידעתם שפריז, על מערכת המטרו המשומנת שלה, היא שיאנית ביצוע המעברים בין קווים? יש בה את האחוז הגבוה ביותר של אנשים שעושים מעברים בין שלושה קווים ממוצא ליעד. באופן מפתיע הם לא מתלוננים על זה, הם רק רוצים תדירות יותר גבוהה בהמתנה בתחנות. כמובן שבכלל לא היינו מגיעים למספרים האלה אם התדירות לא היתה די טובה מראש, הם פשוט היו נוסעים ברכב כי מעבר זה גורם מרתיע (שרק תדירות טובה ממתנת אותו).
- ידעתם שבלונדון רבתי נוסעים בתחבורה הציבורית יותר זמן מבכל ישראל (52 דקות לעומת 51 אצלנו). וזה על אף הרכבת התחתית. האוטובוסים מאד חשובים בלונדון, התחתית לא מגיעה לכל חור. והעיר גדולה מאד. אבל זה שם אותנו בפרופורציות. אגב בפריז זה 49 דקות נסיעה, פחות רק בשלוש דקות מהמידע שסופק על כל ישראל.
- במנצ'סטר וליברפול הם מחכים בממוצע 20 דקות בתחנה (הממוצע של כל ישראל הוא 14, מה שאומר כנראה שבערים הגדולות אצלנו מחכים פחות).
- במדריד אתה הולך 633 מ'לתחנה שזה המרחק הקצר ביותר בכל אירופה, ובדיוק כמו בכל ישראל (אגב, זה הגיוני שבערים עם רכבת תחתית מפותחת הולכים יותר לתחנה, כי זה הטרייד-אוף לעומת איכות הנסיעה אחר כך).
- באזור הכפרי של אנגליה (west midlands), הולכים יותר מקילומטר לתחנה. כנראה שהם לא שמים דגש על כיסוי כמונו.
חינוך והסברה כאבני יסוד בהקניית אוריינות תחבורתית - פוסט אורח מאת ד"ר עדו קליין

פוסטי אורח נוספים שעלו ברוכב לאוטובוסים:
- התיירים נוהרים באוטובוסים - פסוט אורח מאת יונתן גת
- מהפיכת התחבורה האמיתית נמצאת בכלל בתוך הסמארטפון - פוסט אורח מאת דרור בן יוסף
- תחבורה ציבורית גאה - פוסט אורח מאת CCYCLIST
- עבודות הרק"ל בגוש דן - חלון הזדמנויות מהמם - פוסט אורח מאת עמוס ויינטראוב
- האם הכוונה להשבית את אגד הייתה פותרת את בעיות הענף כולו? פוסט אורח מאת ישראל גנון
- ההיסטוריה של נתב"ג בדגש על מגדלי הפיקוח - פוסט אורח מאת דוד פיינשטיין
- כש-BRT יחבר מחדש את תל אביב ליפו - פוסט אורח מאת תמיר מנצור
איך הרכב האוטונומי ישפיע על תכנון שכונות
עמדתי לגבי הרכב האוטונומי כבר הובעה בכמה פוסטים בעבר. מצד אחד כאדם ששונא לנהוג, אאמץ אותו בחדווה, גם לטובתי וגם לטובת החברה כולה. כי אני די בטוח שיהיו פחות תאונות בעולם שכולו רכבים אוטונומיים. מצד שני אני חושב שכבר הוכח מעל לכל ספק שרכב אוטונומי לא יביא לירידה בגודש ובתרחישים מסוימים אף יביא לעליה ניכרת בגודש, בעיקר בגלל מרכיב הנסיעות הריקות. כתבתי על הדואליות הזו כאן.
לכן אני תמיד שמח לחפש לו משמעויות חיוביות נוספות מלבד הירידה בהיקף תאונות הדרכים. את בעיות הגודש נאלץ לפתור באמצעות תחבורה ציבורית יעילה ובעלת עדיפות תשתיתית, שגם היא יכולה להיות אוטונומית ולכן זולה יותר.
בהרצאה שהעביר עודד הביא דוגמה משכונת ענק המתוכננת באשקלון של יותר מ-10,000 יחידות דיור. מאחר ואין לי את היכולות הגרפיות והאדריכליות שלו אסתפק בדוגמה קטנה יותר מהאזור שבו אני גר. הכירו את שכונת נאות עוזי במערב רעננה.
מדובר על שכונונת בגודל של כ-34,000 מ'רבוע, עם כ-14 בניינים בני 6 קומות. ו- 238 יח"ד. כמקובל במקומותינו, כדי לחסוך כסם ליזמים חלק מהחניות עיליות וחלקן תת קרקעיות. (זה נכון לגבי כמעט כל שכונה חדשה שנבנית, רק במרכזי ערים ותיקות יש בניה חדשה עם חניות תת קרקעיות בלבד). השכונה כוללת גני ילדים ושטחים ירוקים אך נסמכת על בית הספר והמתנ"ס הותיקים יותר של שכונת לב הפארק (ממש קרובים) וגם על המרכז המסחרי שלה (קצת יותר רחוק).
איך מתחלקים ה-34,000 מטר רבוע?
1. הבניינים עצמם - הרי לשמם התכנסנו - 10,500 מ"ר - כ- 31% מכלל השטח
2.. מבני הציבור (גני הילדים הבנויים בדרדום השכונה והשטח הריק לידם ששמור להתרחבות עתידית) - כ-2,800 מ"ר, כ-8.2% מהשטח.
3. החניונים הפרטיים - כ-6,000 מ"ר, כ-17% מהשטח (חצי מהשטח שתופסים הבניינים)
4. הרחובות, כולל החניות הציבורית שלאורכם - אך ללא המדרכות - כ-4,100 או כ-12%
5. כל היתר - מדרכות, גינות, שבילי אופניים, שטחים פתוחים בין בניינים (שפ"פ) 10,600 מ"ר בערך כמעט 32%.
מה אנחנו לומדים מזה?
א. הבניינים עצמם תופסים שטח מאד קטן מכלל השטח שהוקצה לשכונה. ולהזכירכם מדובר בבניינים די נמוכים ולא מגדלי ענק. כלומר מדובר בשכונה בצפיפות לא גבוהה במיוחד.
ב. אפשר לחלק בגסות את השטח כך:
כמעט שליש למגורי בני אדם, כמעט שליש להתניידות ומנוחת בני אדם שאינה קשורה לרכב מנועי, וכמעט שליש שמוקדש לרכב המנועי. השאריות מתוך כל "כמעט שליש"מוקצות לשטחי ציבור.
תכנון השכונה מחדש בראיית רכב אוטונומי
דמיינו לעצכם את התמונה הבאה: בכניסה לשכונה אנו מקצים שטח לחניון תת קרקעי רב מפלסי שמאגם את כל צרכי החניות בשכונה. (מי שמכיר את האזור יודע שיש חניוני ענק קרוב מאד לשכונה בשביל מרכז הטניס ואמפי רעננה, שהוא בדרך כלל ריק, אבל זה מאפיין ייחודי לשכונה זו אז לא אתייחס אליו).
התוצאה - - פינינו 17% משטח השכונה וריכזנו אותו במגרש אחד שלוקח בערך 5% משטח השכונה.
אבל זו לא התוצאה היחידה. זה מאפשר לנו לחשוב אחרת גם על מבנה הרחובות. הרכב האוטונומי יכול להיכנס לשכונה, להוריד את הנוסע סמוך לכניסה לביתו ולהמשיך לחניה האוטונומית. זה אומר שאפשר לקחת את השטח המוצקה לכבישים ולהקטין אותו מאד. ללא חניות מקבילות למדרכה, ללא כניסות לחניונים על המדרכות השונות, ללא רמפות כניסה לחניונים תת קרקעיים הפזורים בשכונה. אפשר לבנות רשת דרכים חד סטרית ודי צרה. אך נדרשים מפרצי הורדה בכניסה לכל בניין, ועדיין נדרשות התשתיות המאפשרות לרכבי כיבוי הוצלה להיכנס. כלומר מתוך ה-12% שמוקצים לכבישים אנחנו צריכים פחות. כמה פחות? העדפתי להיות שמרן ולהוריד אותם ל-10% בלבד. (גם בגלל שהכביש בגבולה המערבי של השכונה לא יהיה כביש פנימי לנצח...).
מה עושים עם השטח שמתפנה? די ברור שלא צריך עוד שטחים פתוחים בשכונה, אז מה שנכון הוא להעלות את הצפיפות. זה עשוי להראות ככה. אזהרה - הכותב אינו גרפיקאי...
על ידי יצירת חניון רכב אוטונומי רב מפלסי בכניסה לשכונה, בשטח הריק המיועד להרחבת שטחי ציבור, פיניתי את כל החניונים, לרבות החניון של גני הילדים (מה שאיפפר לי להעתיק אליו את השטח שגזלתי לצורך החניון האוטונומי).
הכפלתי בניינים איפה שהיה מספיק מקום, וכעת במקום 14 מבנים מפוזרים במרחב יש 20 מבנים, בפורמט אמנם צפוף יותר, אך עדיין לא צפוף כמו במקומות הכי מוצלחים שלנו (מרכז תל אביב). לכאורה אפשר בזכות שינוי זה להנמיך אץת גובה המבנים או לחלופין להוסיף דירות. שניהם פתרונות מקובלים אם כי במציאות של היום כנראה שילכו על הפתרון השני.
בשכונה החדשה יש יותר רחובות, אבל הם צרים יותר ולא מאכלסים מכוניות חונות, ומאחר והרכב האוטונומי אמור להיות בטיחותי יותר מנהג אנושי, ואפשר גם לעשות גידור גיאוגרפי שלא יאפשר לו לנסוע יותר מ-20 קמ"ש ברחובות הקטנים, בעצם הרחובות שיצרתי הם רחובות משולבים להולכי רגל ומכוניות. ליד הגנים עשיתי מעין "נשק וסע".
לתפיסתי המרווחים בין הבניינים צריכים להיות נטולי גדרות, אבל גם אם יהיו זה לא נורא כי יש הרבה צמתים.
אין צורך במרכז מסחרי שכונתי (וכאמור בית ספר ומתנ"ס כבר יש ממש קרוב) אבל ייתכן שבמקטע רחוב אחד כדאי לאפשר חזית מסחרית לכמה חנויות. אני לא בקיא לגבי היקף האוכלוסיה הנדרשת כדי להצדיק זאת, אבל עכשיו יהיו שם 400 דירות בערך ולא רק 240. אוי כבר מגיע להם מעצב שיער קרוב לבית?
בשטחים הפתוחים האיכותיים (שאינם סתם מדרכות רחבות או שפ"פים) לא נגעתי. אלא נמצאים למעשה בין שכונה זו והשכונה שממזרח לה ובינהן למרכז טניס והספורט.
אז מה למדנו מזה?
רכב פרטי מבזבז לנו קרקע, והרבה. בתכנון מבוסס רכב אוטונומי אפשר לפחות בתוך השכונות קצת לצמצם את השפעתו, ובדרך להגדיל את צפיפות הבינוי ולחזור במידה רבה לתכנון של פעם. כמו שפטריק גדסאהב לתכנן. ממש להחזיר עטרה ליושנה.
עירוניות טקטית - תשתיות רכות
![]() |
משלושה נתיבי רכב פרטי נשאר אחד, האופניים קיבלו נתיב והולכי הרגל קיבלו נתיב. מקור: כאן |
![]() |
מקור: כאן |
![]() |
מקור: כאן |
![]() |
מקור: כאן |
ליגת התחנות חוזרת 2016-2019
משתמש "קו 32"בפורום תחבורה ציבורית בתפוז ביקש וקיבל את נתוני הנוסעים בתחנות לשנת 2019 והעלה מחדש באוב את ליגת התחנות. בקישור הזה תוכלו להוריד את קובץ האקסל שקיבל מהרכבת ובקישור הזה כבר תראו את העיבודשעשה לנתונים.
אני לוקח את הנתונים שלו ומוסיף עליהם קצת מידע משנים קודמות ופרשנות אישית. אז בואו נתחיל. תחנות חדשות לא נספרות בשנה הראשונה לפעילותן מאחר ומדובר במידע חלקי. סליחה מזכרת בתיה...
אני סופר את העולים בלבד, שמסתכמים ל-69 מליון נוסעים שנתי (רף ה-70 מליון לא נשבר השנה). יש מדד אלטרנטיבי שסופר עולים+יורדים אבל בליגה שלי אני קובע את התקנון :-).
אגב, מהכפלת נתוניינואר+פברואר 2020 בשש, כנראה שגם ב-2020 ללא קורונה רף ה-70 מליון לא היה נשבר, או שהיה נשבר בממש קצת...
אז לכבוד חזרתה של הרכבת מהשבתת הקורונה. קבלו את הליגה לתחנות רכבת 2019.
ליגת העל - תחנות על מעל 2 מליון נוסעים בשנה
דירוג שם תחנה 2019 2018 2017 2016 שינוי 2016-2019
1. תל אביב השלום 7,676,000 7,502,000 7,200,000 7,300,000 5.1%
2. תל אביב מרכז 6,713,000 6,932,000 6,700,000 7,100,000 5.4% -
3. תל אביב הגנה 3,298,000 3,100,000 2,900,000 2,600,000 26.8%
4. תל אביב אוניברסיטה 3,249,000 3,289,000 3,130,000 2,670,000 21.7%
5. חיפה חוף הכרמל 2,324,000 2,441,000 2,370,000 2,620,000 11.2% -
6. נתב"ג 2,191,000 1,810,000 1,840,000 1,310,000 67.3%
תובנות לגבי ליגת העל.
א. תחנת נתב"ג עלתה ליגה והיא מייצגת גם את העליה הגדולה ביותר במספר הנוסעים בליגה זו. התחנה עולה באופן די עקבי ומהיר (2018 מקלקלת בגלל ההשבתות שליוו את פרויקט החישמול) אבל היא בהחלט מאיימת על המקום החמישי. 2020 היא שנה אבודה ועוד לא ידוע איך שוק הטיסות יושפע מהקורונה ב-2021, אבל בראיה ארוכת טווח יש לתחנה עוד פוטנציאל גידול לפניה. בין היתר בזכות החיבור החדש לירושלים והחיבור המשופר לתל אביב שקו ירושלים-ת"א מביא.
ב. חיפה חוף הכרמל נדחקה מהמקום הרביעי לחמישי עקב הגידול היפה בתל אביב ההגנה (שנובע בחלקו מהגעת קו ירושלים עד ההגנה ב-2019), ואולי תידחק עוד. היא מציגה ירידה אבסולוטית של 11% שאותה ננתח לאחר שנצבור את כל תחנות חיפה בליגות שלהם.
ג. בארבעת תחנות תל אביב, המחזיקות בארבעת המקומות הראשונים נסעו ב-2019 כמעט 21 מליון נוסעים, כ-30% מסך 69 מליון העולים ברכבת ישראל. זה גידול לעומת 2016 בה נסעו בתחנות אלה כ- 19.7 מליון נוסעים. גידול יפה של כ-6.5%. שנובע הן מהעליה המטאורית בתחנות ההגנה והאוניברסיטה והן מהגידול בתחנת השלום. תחנת תל אביב מרכז ממשיכה לאבד נוסעים וקצת קשה להצביע על הסיבות לכך כי דווקא גשר מודעי שנפתח בתקופה זו היה אמור לעזור לה לגדול מהר יותר. לא נותר אלא לקבוע שתחנת השלום היא המלכה הבלתי מעורערת של הרשת, בפער עצום שפתחה מול תל אביב מרכז. כנראה שהמיקום שלה פשוט טוב יותר. יותר אנשים פשוט יוצאים מהתחנה והולכים ברגל ליעדם הסופי.
תחנת השלום תתחזק עוד עם גמר העבודות על היציאה הנוספת. אם כי לטעמי יש פספוס בכך שלא נפתחה יציאה ישירות ליגאל אלון, שם המגדלים ממשיכים להתרומם. הקו האדום שייפתח אינשאללה בעיכוב קל בלבד ב-2022 יחזק זמנית את תל אביב מרכז והקו הסגול ב-2026/7 יחזקה עוד יותר. אבל עם אכלוס מגדל הספירלה של עזריאלי גם תחנת השלום תקבל חיבור ישיר, וייתכן נוח יותר לקו האדום (לתחנת שאול המלך).
כל תחנות תל אביב צפויות לתהחזק עוד בעקבות הגעת הקו לירושלים אליהן (אולי ההגנה תיחלש קצת זמנית כתוצאה מאיבוד הבלעדיות) וצפויות להתחזק מאד עם השלמת המסילה הרביעית (2028?) שהעבודות עליה כבר החלו.
ד. תחנת נתניה שהיתה בליגת העל ב-2017 ירדה ליגה (ננתח אותה לעומת ספיר ובית יהושע בהמשך) ותחנת רחובות גם ירדה ליגה, כנראה עקב עבודות הרחבת התחנה שפגעו בה השנה, אבל היא במקום הראשון בליגה הלאומית ובהחלט מועמדת לעליה מחודשת. העבודות להרחבה צפויות להסתיים רק ב-2022.
ליגה לאומית - תחנות עם 1-2 מליון נוסעים בשנה
דירוג שם תחנה 2019 2018 2017 2016 שינוי 2016-2019
7. רחובות 1,927,000 2,125,000 2,110,000 2,090,000 7.8% -
8. אשדוד - עד הלום 1,882,000 1,900,000 1,730,000 1,520,000 23.8%
9. נתניה 1,781,000 1,910,000 2,170,000 1,800,000 1% -
10. באר שבע מרכז 1,781,000 1,902,000 1,890,000 1,790,000 0.5% -
11. בנימינה 1,668,000 1,587,000 1,590,000 1,440,000 15.8%
12. נהריה 1,538,000 1,511,000 1,470,000 1,400,000 9.9%
13. אשקלון 1,502,000 1,482,000 1,400,000 1,116,000 34.6%
14. הרצליה 1,502,000 1,470,000 1,400,000 1,380,000 8.8%
15. חיפה -מרכזית המפרץ 1,492,000 1,380,000 1,210,000 1,130,000 32%
16. ירושלים - יצחק נבון 1,337,000 - - - -
17. לוד 1,244,000 1,356,000 1,290,000 1,220,000 2%
18. חדרה מערב 1,215,000 1,160,000 1,130,000 1,040,000 16.8%
19. קרית מוצקין 1,188,000 1,200,000 1,110,000 1,050,000 13.1%
20. באר שבע צפון 1,154,000 1,158,000 1,100,000 877,000 31.5%
21. חיפה בת גלים 1,141,000 1,184,000 1,080,000 873,000 30.7%
22. חיפה מרכז השמונה 1,121,000 1,073,000 1.050,000 879,000 27.5%
23. רשל"צ משה דיין 1,108,000 1,141,000 1,030,000 955,000 16%
24. בית יהושע 1,028,000 1,059,000 1,080,000 1,110,000 7.3% -
25. עכו 1,005,000 1,021,000 1,150,000 1,260,000 20.2% -
תובנות לגבי ליגה לאומית
א. צפוף בליגה הלאומית, עם לא פחות מ-19 תחנות. הצבע הירוק שולט באחוזי הגידול וניראה שאותם ארבעה מליון נוסעים שהצטרפו לרשת בארבעת השנים האלה התפזרו טוב בין התחנות החזקות השונות.
ב. הכניסה הגדולה - אין ספק שהיא שמורה לתחנת יצחק נבון, ואין לי ספק שבשנת השגרה הבאה נראה בה עליה נוספת. מהמוצדקות שבתחנות ישראל.
ג. העליה הגדולה שמורה לתחנת אשקלון, בתחרות קשה עם חיפה מרכזית המפרץ ובאר שבע צפון.
ד. 3 תחנות בלבד עם ירידה משמעותית. רחובות שכאמור מוסברת בעבודות הרציף הנוסף, בית יהושע שמוסבר (כמו אחותה נתניה שירדה קצת) בפתיחת תחנת ספיר, ועכו, שאיבדה את מקומה כשער לצפון מזרח המדינה (כרמיאל צפת וקרית שמונה) לטובת התחנה החדשה בכרמיאל והפכה לתחנה כמעט מקומית.
ה. את הסטגנציה בתחנת באר שבע מרכז ניתן גם להסביר באמצעות העבודות להוספת רציף. המרוויחה מזה היא באר שבע צפון. מבחינתי היא עדיין מועמדת לעליית ליגה כשהעבודות ייגמרו. גם הסטגנציה בלוד מוסברת בהליך בניית התחנה החדשה שתחליף את הישנה.
ו. קפיצה מרשימה נרשמה בין 2016 ל-2017 בה הצטרפו לליגה 4 תחנות מליגה א'. השנים 2018-2019 היו צנועות יותר ובמקומות מסוימים התבטאו גם בירידה קלה במספר הנוסעים. יחד עם זאת, אין דרמות גדולות בסדר הפנימי בתוך הליגה.
ז. וזה הזמן לנתח את חיפה - הירידה בתחנת חוף הכרמל ומנגד העליה בתחנות חיפה האחרות נזקפת במידה רבה ל"כאבי הגדילה"של הרכבת, שהביאו לצמצום רכבות בקו החוף ולחשש סביר שמי שמגיע לחוף הכרמל לא יצליח לעלות על הרכבת. בנוסף, הנוסעים מקו העמק ומקו כרמיאל שיעדם אינו תל אביב כנראה מגיעים יותר דווקא לתחנות חיפה האחרות, בדגש על מרכזית המפרץ שהלכה והשתפרה מבחינת הקישוריות בין האוטובוסים, המטרוניות והרכבות עם השנים, ואמורה לקבל בקרוב גם רכבל. סה"כ הנוסעים בארבעת תחנות חיפה עלה מ-5.5 מליון בשנת 2016 ל-6.1 מליון ב-2019. גידול לא רע של כ-11%.
ליגה א' - תחנות עם 500 אלף עד מליון נוסעים בשנה.
דירוג שם תחנה 2019 2018 2017 2016 שינוי 2016-2019
26. פ"ת - קרית אריה 971,000 940,000 840,000 721,000 34.7%
27. כרמיאל 961,000 926,000 - - -
28. בת ים יוספטל 905,000 925,000 945,000 808,000 12%
29. מודיעין מרכז 855,000 790,000 952,000 854,000 0%
30. ראש העין צפון 786,000 785,000 810,000 721,000 9%
31. יבנה מערב 732,000 761,000 689,000 604,000 21.2%
32. כפר סבא נורדאו 686,000 787,000 752,000 692,000 0.8% -
33. קיסריה-פרדס חנה 669,000 643,000 606,000 551,000 21.4%
34. בני ברק 635,000 671,000 611,000 547,000 16.1%
35. קרית גת 587,000 602,000 482,000 384,000 59%
36. נתניה ספיר 577,000 540,000 350,000 - - (64.8% מ-2017)
37. שדרות 512,000 515,000 513,000 452,000 13.3%
תובנות לגבי ליגה א'
א. 12 תחנות יש בליגה. והמובילה היא פ"ת קרית אריה שפוזלת לליגה הלאומית. עם עליה יפה ועקבית משנה לשנה. עתידה צופן עוד ועוד מגדלים ובנייני משרדים שנבנים בקרבתה בלי סוף, והקו האדום שיהיה מקושר אליה צפוי לחזקה עוד יותר.
ב. כרמיאל רושמת את הכניסה השניה למצעד אחרי ירושלים יצחק נבון. אנחנו אוהבים את התחנות שלנו ממוקמות טוב וכרמיאל בהחלט עונה על כך. גם היא קרוצה מחומר של ליגה לאומית.
העליה הגדולה נחטפה באכזריות מתחנת קרית גת שעלתה בעקביות אבל איבדה נוסעים ב-2019 (האם לכפר מנחם?), והועברה אחר כבוד לתחנת ספיר שעשתה קפיצה מרשימה בשלוש שנים בלבד. זה המקום לנתח את נתניה כשלם של שלוש תחנות שבהם חלה ירידה מ-3,6 מליון נוסעים ב-2017 ל-3.3 כיום. לפעמים השלם לא גדול מסך חלקיו... יחד עם זאת, מדובר בתחנה ראויה ואפשר למצוא חלק מהסיבה לירידה בשיפור שירות האוטובוסים לתל אביב (מטרופולין לא להיט, אבל נתיב היו ממש על הפרצוף לפני שעזבו ואנחנו כבר לא זוכרים את זה).
ג. את הסטגנציה במודיעין מרכז ובכפר סבא אפשר להסביר בכל העבודות הקשורות לחישמול שנעשו בשנים אלה והביאו לפגיעה בשירות במסילה השלישית באיילון.
ליגה ב' - תחנות עם 250 אלף עד 500 אלף נוסעים בשנה
דירוג שם תחנה 2019 2018 2017 2016 שינוי 2016-2019
38. נתיבות 485,000 467,000 432,000 365,000 33%
39. בת ים - קוממיות 467,000 481,000 469,000 409,000 14.2%
40. בית שמש 465,000 538,000 622,000 467,000 0%
41. הוד השרון סוקולוב 463,000 478,000 584,000 514,000 9.9% -
42. פתח תקווה - סגולה 452,000 530,000 466,000 400,000 13%
43. אופקים 432,000 416,000 392,000 377,000 10.2%
44. רמלה 430,000 442,000 449,000 387,000 11.1%
45. חולון וולפסון 411,000 417,000 416,000 345,000 19.1%
46. באר יעקב 388,000 374,000 315,000 273,000 42.1%
47. עפולה 388,000 392,000 347,000 - -
48. צומת חולון 314,000 318,000 281,000 228,000 37.7%
49. חוצות המפרץ 313,000 280,000 249,000 208,000 50.4%
50. לוד - גני אביב 262,000 284,000 302,000 177,000 48%
תובנות לגבי ליגה ב'
א. קשה לי להסביר את הגידול בתחנת חוצות המפרץ, כפי הנראה שופר לה קצת הלו"ז (יש הרבה רכבות שמדלגות עליה, אבל אולי היום קצת פחות). יותר מעניין הגידול העקבי בתחנת נתיבות, העיר המרכזית ב"ציר העיירות"שצפויה לעבור את שדרות תוך כדי עליית ליגה קלילה. גם אופקים רושמת גידול עקבי וצנוע.
ב. עוד בעולות העקביות - באר יעקב, בהלימה לא רעה לגידול ביישוב.
ג. בית שמש והוד השרון נפגעו מעבודות ההכפלה, כל אחת בדרכה. (כמו כפר סבא שראינו קודם), אך נראה שהוד השרון שסבלה מהשבתה עקב הארכת המסילה לרעננה חלק מהתקופה סבלה הכי הרבה.
ד. עפולה רושמת את הכניסה הגבוהה מבין ארבעת תחנות רכבת העמק, והיחידה בליגה ב'. זה לא בדיוק הישג, אבל היא לפחות לא ריקה כמו שחזו חלק מהמומחים.
ה. עוד מעניינת צומת חולון, שאמנם משתרכת אחר שאר תחנות קו חולון-בת ים, אבל סוגרת את הפער. אגב, כל תחנות הקו הזה סבלו מירידה ב-2019, ככל הנראה בגלל עבודות חישמול המסילה השלישית באיילון.
ו. תחנת סגולה שעלתה יפה בשנים האחרונות רושמת צניחה ב-2019, בשילוב קטלני בין עבודות החישמול במסילה השלישית לבין ביטול החניות והמרכז המסחרי הצמוד והלא חוקי.
ליגה ג' - תחנות עם 125 אלף עד 250 אלף נוסעים בשנה
דירוג שם תחנה 2019 2018 2017 2016 שינוי 2016-2019
51. קרית חיים 240,000 237,000 228,000 201,000 19.4%
52. יבנה מזרח 235,000 263,000 284,000 267,000 12% -
53. בית שאן 221,000 237,000 222,000 - -
54. להבים רהט 219,000 211,000 190,000 170,000 28.8%
55. כפר חב"ד 208,000 209,000 186,000 181,000 14.9%
56. פאתי מודיעין 195,000 185,000 218,000 199,000 2% -
57. עתלית 181,000 171,000 168,000 137,000 32.1%
58. קרית מלאכי - יואב 180,000 - - - -
59. רשל"צ הראשונים 180,000 272,000 448,000 335,000 46.2% -
60. יקנעם - כפר יהושע 169,000 184,000 155,000 - -
61. אחיהוד 138,000 135,000 - - -
62. רעננה מערב 132,000 - - - -
63. מגדל העמק כ. ברוך 129,000 147,000 126,000 - -
64. מזכרת בתיה* 121,000 (נפתחה במאי 2019, בניפוח שנתי תימצא באזור ה-200,000 נוסעים)
תובנות לגבי ליגה ג'
זו הליגה השכונתית, מצער לראות שמרבית התחנות החדשות שנפתחו בשנים האחרונות ממוקמות בליגה זו. זה כנראה מעיד על תחנות שהיה עדיף לא לפתוח אותן אבל כעת לא יבטלו אותן. הן פוגעות בנוסעים קיימים ברשת יותר משהן מוסיפות נוסעים חדשים.
חשוב להבדיל בין תחנות שכנראה יישארו כאלה לנצח לבין תחנות הנמצאות בליגה ג'בגלל שהפיתוח של הרשת המשרתת אותן עוד לא הסתיים. תחנות רעננה מערב ודרום שמחכות לחיבור לפחות להרצליה עשויות לטפס למרומי הליגה אם כי אני לא רואה אותן עוברות כל מהר לליגה ב'. כך גם תחנת הראשונים שמשתלבת במסילת ראשון-מודיעין(431) שהחלה כבר להיבנות. שאר התחנות נחלקות לכאלה שלא מפריעות לנוסעים אחרים כמו בית שאן, שהמספר הנמוך בה מתאים להיקף האוכלוסיה שהיא משרתת וריחוקה הפריפריאלי, ולכאלה שכן מפריעות לנוסעים כמו תחנות כפר ברוך וכפר יהושע שסתם מפריעות לנוסעים שעולים בתחנת עפולה , אחיהוד שסתם מפריעה לנוסעים מתחנת כרמיאל וכפר חב"ד שסתם מפריעה לכולם.
למרות זאת, הן כנראה פה כדי להישאר.
ליגה ז' - תחנות עם פחות מ- 125 אלף נוסעים בשנה.
דירוג שם תחנה 2019 2018 2017 2016 שינוי 2016-2019
65. רעננה דרום 116,000 - - - -
66. ירושלים מלחה 57,000 116,000 201,000 193,000 70.4% -
67. ירושלים גן חיות 13,000 14,000 4,000 1,000 1300%
68. דימונה 7,000 11,000 16,000 14,000 50% -
תובנות לגבי ליגה ז'
החדשות הרעות הן שפעם היו לנו רק שתי תחנות בליגה ז'והיום יש 4. כאשר רעננה דרום הצטרפה לליגה כתחנה החדשה החלשה ביותר של רכבת ישראל (ולהזכירכם גם אחת היקרות שבהן לבניה). אבל לגביה לפחות אפשר להגיד שזה מצב זמני, הן בגלל פתיחת הלולאה המיוחלת שתהפוך אותה לקצת יותר אטרקטיבית והן בגלל מגדל בן 40 קומות שיקום ממש סמוך לכניסה אליה שמתווסף לעוד 2 מגדלים שכבר נבנים באזור. עתידה בליגה ג'מובטח...
תחנת מלחה היא סיפור אחר. מתחנה חלשה בליגה ג'היא צנחה באופן חופשי בגלל פתיחת תחנת נבון. וכעת היא מאד חלשה.
תחנת גן החיות תמיד היתה תחנה ייחודית ונראה שהשנה ניצלו את הייחודיות שלה טוב יותר. סביר שקיצור כל הקו לבית שמש הקל על ההסדרים המיוחדים הדרושים לפתיחת התחנות לטיולים מאורגנים בגן החיות. ועדיין מדובר במספר נוסעים זעום עד כדי גיחוך.
ודימונה? בעתיד הרחוק מבטיחים לנו תחנה במרכז העיר כחלק מהקו לאילת.
מתווה קצת כלכלי יותר היה סוגר לאלתר את שלושת התחנות הזניחות האלה עד שישתנה משהו מהותי במרחב (רכבת לאילת, רכבת "קלה"מבית שמש לירושלים דרך המסילה הזו), ייקח לפחות עשור עד שזה יקרה ובינתיים עדיף לסגור אותן על מנעול ובריח. זה כנראה לא יקרה.
ניפגש בדירוג של שנת השגרה הבאה, בתקווה שזו תהיה 2021.
הכירו את art - לחיות על הספקטרום
ב-04.06.2020 העלתה חברת נתיבי איילון סרטון יוטיוב בו צוין כי לראשונה בישראל (ופעם שניה בעולם) ייעשה שימוש בטכנולוגיית ART לשימוש בקו החום. אתן לסרטון לדבר בעד עצמו
מהסרטון למדתי כמה דברים:
1. שהקו החום בגלגולו הנוכחי עבר לאחריות נתיבי איילון.
2. שרעיון הרכבת הקלה בקו החום נגנז סופית (זה פורסם כבר ב-2019), אולי כדאי שבהקשר הזה נציין כי הקו החום החל את דרכו כקו BRT, עבר שדרוג לרכבת קלה במהלך הדיונים עליו, וכעת חוזר להיות קו BRT, אבל בטכנולוגיה משודרגת.
3. שהקו החום עצמו חי ובועט, למרות השמועות המוקדמותעל מותו. ואולי זה יעיד במשהו גם על הקו הצהוב שהוקפא במהלך הדיונים על המטרו וכעת כשתוכנית המטרו כבר מגובשת נראה שהוא עדיין נדרש.
ART, כפי שלמדתי מויקיפדיה האנגלית, הן ראשי תיבות של Autonomous Rail Rapid Transit
בנתיבי איילון השתמשו במונח "רכבת על גלגלים". ה"ארט"נראה כמו רכבת קלה ומתנהג בערך כמו רכבת קלה, אבל המסילה הוחלפה במת"צ - כביש אספלט שבו יש רצועת הנחיה (ומכאן ה"אוטונומי", אם כי סביר שלא יוותרו על הנהג בעשור הקרוב) וקווי החשמל הוחלפו בבטריות ובטעינה מהירה בתחנות. הוא נחשף לראשונה בדיוק לפני שנתיים, ביוני 2017 בעיר זוזו בסין.
ה-ארט יכול לקחת 250 נוסעים בנוחות (300 בצפיפות) בתצורה של שלושה חלקים המחוברים ביניהם במפרקים (אקורדיוון בשפת העם), כלומר מדובר על רכב דו מפרקי כמו שאין היום בארץ. יש לו גם תצורה גדולה יותר של חמישה חלקים (ארבע מפרקי) ולכאורה גם שני רכבים יכולים לנסוע צמודים אחד לשני כמקובל במערך רכבות קלות, אבל הוא לא נדרש לחיבור הפיזי ביניהם שאנחנו מכירים מרכבות ורכבות קלות.
הטווח של הבטריות מגיע ל-40 ק"מ, אבל בכל עצירה של 30 שניות בתחנה הוא נטען בשיטת קבלי עלומקבל טווח נוסף של 3-5 ק"מ. בצפיפות תחנות גבוהה למעשה מדובר בכלי בעל טווח לא מוגבל. הוא כלי עירוני ומהירותו מוגבלת ל-70 קמ"ש.
ה-ארט מוגדר כ"קרוסאובר"בין רכבת, אוטובוס וטראם, הוא לא ה"רכבת על גלגלים הראשונה בהיסטוריה"הוא לא האוטובוס החשמלי הראשון בהיסטוריה, הוא לא הרכב המונחה הראשון בהיסטוריה וגם לא הראשון להשתמש בשיטת קבלי העל בתחנות. אבל הוא כן הראשון שמשלב את כולם ביחד. הפוסט הזה הוא לא על ארט ועל השאלה האם נכון או לא נכון להשתמש בו בקו החום. מבחינתי ה-ART רק מהווה נקודת פתיחה מצוינת לדיון על הספקטרום הרחב של שלל אמצעי התחבורה הציבורית.
חיים על הספקטרום
אנחנו כבני אנוש נוטים להסתכל על כל סיטואציה בפשטנות ראויה לציון - שחור או לבן, רעים מול טובים, כן ביבי לא ביבי, אייפון או אנדרואיד, גאון או טיפש וכן הלאה... אבל המציאות כמעט תמיד יותר מורכבת מזה.
המושג המתאר את המורכבות הזו הוא "רצף", או ספקטרום בלעז. מושג שנלקח מתחום הפיזיקה ונתגלה כשימושי מאד גם בתחומים אחרים. היום נשתמש בו בתחום התחבורה הציבורית.
דמיינו קשת בענן, כזו שדובוני אכפת לי גולשים עליה להנאתם. בצידה האחד שימו את האוטובוס המוכר ובצידה השני שימו את הרכבת הכבדה המוכרת. עכשיו ננסה למקם את כל אמצעי התחבורה הציבורית האחרים באמצע הדרך ביניהם.
שימו לב שאני מגביל את הפוסט לתחבורה ציבורית יבשתית רבת קיבולת, ולכן לא אעסוק באופניים, קורקינטים, רכב פרטי, מוניות, מעבורות, ספינות, מטוסים או חלליות, וגם עם הרכבלים והמונוריילים הסליחה, אבל העקרונות שיוצגו פה יאפשרו לכם להרחיב את היריעה גם לאלה אם תחפצו בכך.
לקשת בענן שלנו יש שבעה צבעים מובחנים - אדום, כתום, צהוב, ירוק, תכלת, כחול וסגול. כל צבע משקף קריטריון אחד שלאורכו אפשר לנוע..
הצבע האדום - גודל הרכב
זה אולי המאפיין הבולט ביותר לעין שלנו. בישראל אוטובוס מוגדר כרכב המסיע 8 נוסעים ומעלה. כך שהאוטובוס הקטן ביותר יהיה הטרנזיט שמשתמשים בו בבאבל (8 נוסעים), ומיד אחריו מוניות השירות (10 נוסעים) לקבוצה הזו קוראים בעברית זוטובוס אבל זה מונח שלא ממש השתרש.
אחריו יגיע המיניבוס המכיל מקום לכעשרים נוסעים (תלוי דגם, אבל בפוסט הזה לא אתעכב על כך), אחריו המידיבוס המסיע כ-30-40 נוסעים ונראה ומתנהג כמו אוטובוס קצר לכל דבר ועניין. אחריו האוטובוס הרגיל המסיע כ-50-60 נוסעים ואחריו האוטובוס המפרקי או הדו קומתי המסיע כבר מעל 100 נוסעים, בעולם קיים גם אוטובוס דו מפרקי המסיע מעל 200 נוסעים.
משם אנחנו עוברים לעולם המסילתי. קרון רכבת קלה מסוגל להסיע כ-250 איש אבל הם בדרך כלל באים בזוגות כמערך שמסיע כ-500 איש. רכבת כבדה, בין אם עירונית (לרוב תחתית) או בינעירונית מסיעה כ-1,000 איש בנוחות יחסית. (וכן אפשר לעשות רכבות ארוכות כאורך הגלות ויש גם רכבות מאד קצרות אבל אלה בדרך כלל הנפחים הסטנדרטיים).
לכל מסדרון תנועה יש ביקוש מסוים, ולכל אמצעי יש קיבולת ממוצעת וקיבולת מקסימלית. בחירה באמצעי הנכון מאפשרת למקסם את ההתאמה בין הביקוש להיצע.
בעולם הזה ה"ארט"מתיישב בדיוק על המשבצת שבין אוטובוס מפרקי לרכבת קלה. (בין אם כאוטובוס דו מפרקי ובין אם כמערך כפול של אוטובוסים דו מפרקיים).
הצבע הכתום - מסילה או לא מסילה? והצבע הצהוב מה היקף ההעדפה?
לכאורה זה נראה פשוט ומאד דיכוטומי. מסילה או לא מסילה? וגם אפשר לראות הקורולציה בין גודל הרכב לבין השאלה אם יש לו מסילה או לא.
המסילה מיועדת ל-heavy-duty. רכב גדול וכבד צריך מסילה. יש לזה מגוון סיבות, אבל בעבר גם רכבים קטנים היו צריכים מסילות. ככלל דווקא שיטת גלגלי הגומי על כביש האספלט מוגדרת כנוחה יותר גם לנוסעים וגם לתחזוקה השוטפת ולכן הרכבים הקטנים יותר עברו אליה עם הזמן. (הדוגמה הבולטת היא החשמליות שהוחלפו באוטובוסים).
למסילה יש יתרונות רבים בתפעול שירות קווי רב קיבולת, ויתרונות משמעותיים אף יותר כשמדובר בכלים במהירות גבוהה כרכבות מהירות, אבל יש לה גם חסרונות המתבטאים בעיקר בהיעדר גמישות ובבנייה מאד יקרה. לכביש יש את היתרונות שלו, אבל יש לו גם את החסרונות שלו, בדגש על שיתוף המרחב עם משתמשי דרך אחרים לרבות עמידה משותפת איתם בפקקים.
ועכשיו אנחנו מתחילים להסתכל על הרצף. בקצה אחד האוטובוס הרגיל שעומד בפקקים עם כולם ובקצה שני הרכבת (או הרכבת התחתית) שיש לה זכות דרך מופרדת ומלאה לאורך כל מסלולה, כאשר גם במפגש שיש לה עם כבישים יש לה זכות קדימה מלאה עקב חוסר היכולת הפיזית שלה לעצור בזמן.
ובאמצע? הנת"צ, המת"צ, הרת"צ והשות"צ - כולם נועדו לתת לאוטובוסים עדיפות בקטעים מסוימים על פני משתמשי הדרך האחרים (לרבות רכב פרטי), הם לא מסילות, אבל הם מחקים את היתרון הבולט של המסילה בקטע בו הם מיושמים. יתרונם הא בכך שקו האוטובוס לא צריך אותם לכל אורכו. הוא יכול לסוף אותך מהבית, לעלות על נת"צ בכביש הראשי ולרדת ממנו כדי להוריד אותך סמוך למקום העבודה שלך.
ה-BRT כדוגמת המטרונית שלנו לוקח את הרעיון של המת"צ צעד אחד קדימה ומגדיר "קו אוטובוס רב קיבולת"שלכל אורכו (או לפחות למרבית אורכו), יש לו העדפה בדרך. אם תרצו מעין מסילה וירטואלית לא קשיחה שלעיתים מאפשרת לקווי אוטובוס רגילים שימוש מקביל בה ולעיתים לא. זו בעצם הרכבת הקלה על גלגלים המקורית.
ל-BRT אלף גוונים של צהוב, החל מהפרדה מאד חלקית שמזלזלת במותג ועד להפרדה מלאה ואיכותית. המטרונית נמצאת איפשהו באמצע הרצף שלנו.
בהמשך הקשת נמצא את החשמלית של פעם, שעדיין פועלת במקומות מסוימים בעולם. יש לה מסילה והיא לא יכולה לזוז ימינה או שמאלה ממנה, אבל היא חולקת את הדרך עם רכבים פרטיים. האם היא נמצאת מעל ה-BRT בספקטרום או מתחתיו? זה תלוי - בצבע הכתום המייצג מסילה היא מעליו. יש לה מסילה קשיחה. בצבע הצהוב המייצג העדפה היא מתחתיו, יש לה פחות העדפה מפרויקט BRT.
אחריה מגיעה הרכבת הקלה - יש לה מסילה קשיחה ויש לה העדפה ברורה. ניתן כמובן לאפשר לרכבים אחרים לנסוע על המסילה אבל זה הרבה יותר נדיר ברכבות קלות מאשר ב-BRT כי ההשקעה בה מאד גדולה ולכן עושים פחות פשרות. מצד שני אמנם יש לה בדרך כלל העדפה בצמתים אבל בהחלט יש לה חיכוך עם כלי רכב אחרים. היא בהחלט מסוגלת לעמוד ברמזור אדום בזמן שלרכבים פרטיים יש ירוק. זה ההבדל העיקרי בינה לבין רכבת כבדה (על כל צורותיה כמטרו, כרכבת רגילה או כרכבת מהירה).
ה-art משתלב פה בין ה-BRT לרכבת הקלה. אפשר להתייחס אליו כאל BRT מושקע במיוחד, או כאל רכבת קלה על גלגלים. בסרטון של נת"ע כבר הוכרז שהוא יחלוק חלק ממסלולו עם קווי אוטובוס אחרים (זה נקרא BRT פתוח). אבל גודלו הייחודי מחייב לתכנן לו מסלול מיוחד עם רציפים מיוחדים ורדיוסים מותאמים. ולא אתפלא אם ישקיעו בהעתקת תשתיות מסיבית כי הוא לא באמת יוכל לנסוע איפה שבא לו. תהיה לו גמישות גדולה יותר מרכבת קלה על מסילה, אבל מוגבלת לגודלו.
כל אמצעי תחבורה יכול לפעול על מגוון סוגי אנרגיה. כאשר עבור אמצעי התחבורה הלא מסילתיים האמצעי הדומיננטי היה ועודנו מנוע בעירה פנימית לסוגיו (בתחבורה ציבורית לרוב דיזל).
האוטובוסים של פעם היו מאד מזהמים בעוד רכבים הפועלים על חשמל של פעם (עם כבלים) כגון החשמליות או הטרוליבוסים היו מאד נקיים ברמת הזיהום שנפלט לרחוב. מנגד הכבלים הם סוג של"מסילה"שהגבילה את מסלולם גם כשהם קיבלו גלגלי גומי. אגב חשוב לציין שתמיד אוטובוס מזהם פחות פר נוסע מאשר רכב פרטי.
בעשורים האחרונים אוטובוסי הדיזל עברו סידרה של שיפורים שהפכו אותם לפחות ופחות מזהמים ככל שהתקדמו בתקן היורו. כיום כל האוטובוסים החדשים מחויבים לעמוד בתקן יורו 6 המחמיר.
עליהם התווסף האוטובוס המונע בגז שעדיין מצויד במנוע בעירה פנימית ואגזוז אבל הוא קצת פחות מזהם מיורו 6, וכן בעולם יש אוטובוסים שנוסעים על ביו-דיזל ועל סוגים אחרים של דלק פחות מזהם, וגם יש אוטובוסים היברידיים שמשלבים את מנוע הבעירה הפנימית עם מנוע חשמלי שפועל בחלק מהדרך, אבל כל זה לא יכול להשתוות ל"אפס פליטות"שרכבים חשמליים לסוגיהם מתהדרים בהם. יש כמובן גם אוטובוסים מונעי מימן (תא דלק) שגם הם נהנים ממיתוג אפס פליטות מזהמות, כי הם פולטים רק אדי מים, אבל הם עדיין נדירים. הנה תמונה של אחד. יש כאלה בשימוש בגרמניה ויש אפילו רכבות מונעות מימן.
לחשמל המסופק בכבלים יש עוד יתרונות מלבד הזיהום, כדוגמת ביטול הצורך בתדלוק כליל וכוח זמין רב להאצה מהירה. כמו גם חסכון בעלויות תחזוקה. יתרונות אלה באים לידי ביטוי ביתר שאת במערכות רכבתיות ולפיכך מגמת החישמול היתה נפוצה מאד בעיקר בצד המסילתי של הספקטרום. היום רכבות מחושמלות הן הסטנדרט של קווי רכבת חדשים, ועל רכבות מהירות נטען שהן לא היו אפשריות בכלל ללא חישמול. גם רכבות המגלב (ריחוף מגנטי) הן למעשה רכבות חשמליות בהגדרה, אם כי בשיטת הנעה אחרת של אלקטרו-מגנטים. מנגד לטרוליבוסים העירוניים וגם לרכבות הקלות היתה בעיה עם הנראות של הכבלים המתוחים לאורכה ולרוחבה של העיר. לי זה לא מפריע אבל לרבים כן. במידה מסוימת זה היווה גורם מרתיע בהחלטה האם לבנות אותם.
נושא האפס פליטות צבר תאוצה חזקה בשנים האחרונות, והתחבר עם הפיתוח המהיר של עולם הסוללות. נדבר על זה בסעיף הבא.
הספקטרום שלנו במקרה הזה מסובך, כי אף אחד מסוגי הרכבים לא מוגבל לסוג הנעה כזה או אחר. נוכל לומר בשקט שרכבות עירוניות (תחתיות, עיליות או קלות) הן מחושמלות כסטנדרט (ברכבות תחתיות גם ההזנה לא מפריעה לאף אחד בעין) וכך גם רכבות מהירות וחלק הולך וגדל מהרכבות הסטנדרטיות הולך ומתחשמל. הרכבות הקלות והטרוליבוסים לעומת זאת עשויים להתגלות לנו כזן הולך ונעלם ככל שטכנולוגיית הבטריות תשתפר.
הצבע הכחול - כן בטריות או לא בטריות
הסעיף הזה הוא הרחבה של הסעיף הקודם, אם קודם דיברנו על חשמל באופן כללי, עכשיו אנחנו מדברים על חשמל באמצעות בטריות, כלומר האם יש צורך בחוטים, שהם כאמור גם סוג של מסילה כי הם מגבילים גמישות.
בשנים האחרונות אנו עדים לאוטובוסים חשמליים ללא כבלים, חלקם עם בטריות כבדות שהטווח שלהם הולך ומשתפר וחלקם עם בטריות קלות יותר שנטענות באמצעות קבלי על, בתחנות הקצה ולעיתים בתחנות לאורך הדרך. גם הרכבות הקלות קיבלו בטריות שאיפשרו להם לגשר על מקטעים בהם היה לא נכון לדעת המתכנן למתוח כבלים. המגוון של הפתרונות רחב ונראה שהעולם עוד לא התקבע על סטנדרט חדש ואחיד. ה-ART הוא רק עוד אחד מאותם פרויקטים ניסיוניים המנסים לשלב את הטוב מכל העולמות. לפני עשור זה עוד לא היה אפשרי ובעוד עשור זה כנראה ייראה לנו מובן מאליו שרכב חשמלי לא צריך חוטים. אנחנו פשוט רק באמצע של התהליך. האם ה-ART יחליף לגמרי את הרכבות הקלות? מוקדם להגיד אבל מאד יכול להיות שכן.
עם התפתחות הבטריות, הטרוליבוסים הופכים לכלי מיושן ומיותר. עוד יעבור זמן עד שיסירו את החוטים היכן ששמו אותם כבר, אבל בערים שכבר יש בהן רשת טרוליבוסים מפותחת חונכים היום קווי "חצי טרוליבוס"חדשים המאפשרים להרחיב את הרשת הלא מזהמת. האוטובוס נוסע על בטריות היכן שאין חוטים, ומרים את הפנטוגרף היכן שיש חוטים. כמו שאמרנו פתרון vביניים הזה תקף גם לפרויקטים חדשים של רכבות קלות. במקביל, ככל שטווח הבטריות משתפר יותר ויותר קווי אוטובוס רגילים הופכים לחשמליים, ויש אפילו מפרקיות חשמליות. אגד בדיוק הביאה אחת כזו לניסוי.
הטכנולוגיה כמובן ישימה גם לרכבות כבדות יותר אך בשלב זה אני עוד לא מכיר אף פרויקט מסחרי של רכבות כבדות חשמליות ללא חוטים. קיים קשר הדוק בין כובד הכלי לגודל מארז הבטריות הנדרש להפעלתו ובטריות הן עדיין מוצר יקר כך שזה כנראה עוד לא כלכלי לרכבות כבדות.
ה-ART לוקח את את השימוש בבטריות ברכבות קלות לקצה בכך שהוא מציע "חוטים"אך ורק בקבלי העל שימוקמו בתחנות. כלומר לא לאורך המסלול. (דרך אחרת להסתכל על זה היא שהוא לוקח את השימוש באוטובוס מפרקי חשמלי לקצה של אוטובוס דו מפרקי גדול). גם כאן מדובר במגמה שבה הבטריות יחליפו יותר ויותר את החוטים המסורתיים מחד ואת מנוע הבעירה פנימית מאידך.
הצבע הסגול - מוכנות לעידן האוטונומי
ככל שמדובר במסילות מופרדות לחלוטין, העידן האוטונומי כבר כאן מזמן. הוא אמנם פחות נפוץ ברכבות כבדות בינעירוניות (אם כי בהחלט אפשרי בהן) אבל הוא הולך וצובר תאוצה ברכבות תחתיות או עיליות עם הפרדה מוחלטת. בפריז כבר פועלים שנים כמה קווי מטרו באופן אוטונומי וכך גם ברכבות העיליות של ונקובר וקופנהגן ובעוד דוגמאות הולכות ומתרבות מרחבי העולם. ככלל רכבת תחתית היא לחלוטין "מעלית אופקית", (אשר לעיתים קרובות גם בעלת מאפיין של"פיר מעליות"משלה המשמש רק קו אחד לכל אורכו בעוד שלרכבת כבדה יש הרבה הסתעפויות ברשת ולכן העניין האוטונומי קצת יותר מסובך).
באותו אופן בקו האדום שלנו בגוש דן, הקטע התת קרקעי תומך בניהוג אוטונומי. הנהג כמובן יישאר שם בשביל הקטעים העיליים אל תפקידו בתוך המנהרה יהיה מאד מצומצם. אגב גם חלק מהתחתיות בלונדון פועלות באופן אוטונומי והנהג (שנשאר שם מכוח הסכמי עבודה) הוא לא יותר מבקר על המערכת האוטונומית.
ככל שמדובר בפני הקרקע, אנחנו רק "צועדים לכיוון"האוטונומי אבל עוד לא שם. גם כאן יש למסילה (הרגילה או הוירטואלית) חשיבות רבה ביכולת להשתמש באמצעים אוטונומיים חלקיים כבר כעת. רכבות קלות יודעות לדוגמה לעצור במיקום מדויק ברציפיהן באופן אוטונומי. יש מערכות BRT עם "קו מנחה"האפשר לרכבים להיצמד למדרכה בדיוק שנהג אנושי יתקשה לעמוד בו,וגם יש מערכת המודיעה לנהג אם הוא צריך להגביר מהירות או לנסוע לאט יותר כדי לשמור על מרווחים קבועים בין שני רכבים עוקבים, אבל בכל הקשור לחיכוך עם משתמשי דרך אחרים (הולכי רגל, רוכבי אופניים וכלי רכב לא מנוהלים אחרים החולקים את הציר, כמו גם הפתעות לא נעימות בצמתים, עוד אין תחליף לנהג. במובן הטכנולוגי יש שיפור מדקה לדקה אבל החסם העיקרי יהיה דווקא החסם הרגולטורי שיעכב את החדירה שלהם. (כיום יש פרויקטים של מיניבוסים אוטונומיים אבל הם מוגדרים בעיקר כניסוייים וכשלב למידה בדרך לאוטונומיה מלאה).
במובן זה ה-ART מגיע מוכן למהפכה. יש בו כמובן תא נהג כי הוא מותאם לימינו, אבל הוא ייסע על מסילה וירטואלית שמאפשרת לנהג לא לגעת בהגה, הוא יהיה מצויד בהנחיה אוטומטית למיקום מדויק ברציף כדי לאפשר את הטעינה מקבלי העל, וכתוצאה מכך הרווח בין הרציף לרכב יהיה קבוע ומותאם לכניסה ויציאה מהירים בצורה מיטבית (לרבות למתניידים בכסאות גלגלים), וסביר שיהיה מצויד במערכת לקביעת המהירות הנכונה הקבועה בין שתי תחנות לשמירת מרווחים אחידים. ויהיה מצויד בחיישנים רבים שיתריעו על סכנות וסביר שגם במערכות בלימה אוטומטיות. כמו גם בחיישנים שידברו עם הרמזורים לאורך הדרך. עם זאת, הנהג ממש לא יהיה מיותר שם כדי להתערב היכן שצריך. וכשאתה נוסע בתוך עיר על פני הקרקע יש הרבה הפתעות שדורשות התערבות מיידית.
במובן הזה ה-ART הוא לא בקצה הספקטרום (בו נמצאות הרכבות התחתיות האוטונומיות לחלוטין) אבל הוא בהחלט קרוב אליו.
כל צבעי הקשת
אז סיכמנו בעיקר שהתמונה מאד מורכבת. ה-ART בהחלט ממצב את עצמו באמצע הקשת בחלק מהפרמטרים (תפוסה, מסילה, העדפה) ובאחרים ממצב עצמו דווקא בקצה המתקדם של הספקטרום (חישמול, סוללות, אוטונומיה).
אשמח לדעתכם בתגובות.
ונסיים בברכת - קרן אור
אל תספידו עדיין את השירות הקווי
![]() |
אוטובוס עם שני כוחות סוס על מסילה. מקור: כאן |
![]() |
ניו-יורק - 1900 רכב מנועי אחד בין המון כרכרות |
![]() |
ניו-יורק - 1913 כרכרה אחת בין המון מכוניות |
![]() |
פקק חשמליות בטורונטו ב-2014 - מקור כאן מאז חלק מקווי החשמלית בטורונטו קיבלו העדפה בדרך. |
![]() |
פקק טיפוסי |
גם החנייה שפעם ענתה לפתגם "כמה שיותר יותר טוב"הופכת למוצר נדיר יותר כי הערים כבר לא מוכנות לשלם את מחירה (והכוונה למחיר כאן היא שחנייה זולה ובשפע מעודדת שימוש מוגזם ברכב פרטי שמשפיע לרעה על העיר, לא למחיר הבנייה בפועל של חניה).
![]() |
רחוב התומך במגוון אמצעים. מקור - כאן |
מה אפשר ללמוד מפרויקט הקרוסרייל
פרויקט הקרוסרייל, אשר עוד לא נפתח במלואו, הוגדר בעשור האחרון כפרויקט התחבורה הגדול באירופה. לכבוד פתיחת שלב 2 שלו השבוע (מתוך חמישה) החלטתי ששווה להכיר אותו.
ב. הגעה לקהלים חדשים על ידי הרחבת הרשת לפריפריה, למקומות שקודם לכן לא נהנו משירות כלל או שנהנו משירות פרברי/אזורי בלבד ולא מטרופוליני.
![]() |
הקרוסרייל בסגול - מקור: כאן |
הקרוס-רייל הוא בעצם רג'יונל קונקטור
ועכשיו אני לוקח אתכם החוצה מעולם האנדרגראונד לעולם הרכבות הפרבריות. תחנות רכבת כבדה תמיד נבנו מחוץ למרכזי הערים הצפופות ואחר כך הערים הקיפו אותן. הן מסמנות במידה רבה את שולי מרכז העיר ההסטורי בעת בנייתן. אם הגעת מפרברים לתחנה כזו, הגעת למרכז עירוני פועם, אבל יכול להיות שהיעד שלך בצידו השני של המרכז העירוני היה רחוק מדי להליכה. עם אתה גר ממערב ללונדון (נגיד ברדינג), יכולת להגיע עד תחנת פדינגטון ליד הייד פארק. אם איתרע מזלך ואתה עובד בקנרי וורף שמצוי רחוק דרומה משם היית צריך לדלג בין עוד שני קווי רכבת תחתית כדי להגיע ליעדך.
אותו דבר לגרים בשנפלד שבמזרח רק שהיית מגיע עד לתחנת הרכבת ברחוב ליברפול ומשם מכתת רגליך להמשך הדרך. ומי שגר במערב ועובד במזרח? זה בכלל היה סיוט.
אבל, מה אם נחבר את מסילת הרכבת המזרחית למסילה המערבית באמצעות קטע חדש תת קרקעי שיתחבר לכל קו אנדרגראונד שאותו יחצה? ומה אם ניתן בו תדירות מטורפת במרכז כך שיעזור גם למשתמשים בתוככי לונדון? התשובה היא שנקבל קו שעונה על כל כך הרבה צרכים מקבילים שמספר הנוסעים הגבוה מובטח בו. זה הרג'יונל קונקטור.
זה הרעיון מאחורי הRER הצרפתי. ששימש השראה לקרוסרייל, וזה גם הרעיון מאחורי מסילת האיילון שלנו שחיברה בתחילת שנות ה-90 בין מסילת חיפה תל אביב (שסיימה בתל אביב מרכז) לבין מסילת לוד תל אביב (שסיימה בתל אביב דרום) ואיפשרה לראשונה קווים מוצלחים כמו נהריה-ב"ש או בנימינה-רחובות. דיברנו על הרעיון הזה גם בהקשר של לוס אנג'לס.
בעיות בעיות בעיות
הקרוס-רייל חוסך זמן רב בין תחנות ברשת. מקור: ויקיפדיה האנגלית |

אבל לא מדובר בהכל או כלום. למעשה הקטעים העיליים שרק עברו שיפוץ מסיבי מוכנים. מה שחסר הוא הקטע המרכזי. בקטעים אלה כבר היה שירות ובמסגרת הקרוסרייל הוא היה אמור לעבור ידיים מהמפעיל האזורי ל-TFL, רשות התחבורה המטרופולינית של לונדון. זה תהליך שקרה ב-2015 בקטע מתוך המזלג הצפון מזרחי (מליברפול לשנפלד) ובקטע מפדינגטון לשלוחת הית'רו שעבר מהית'רו קונקט והית'רו אקספרס ל-TFL כהכנה לקרוסרייל ב-2018. ולבסוף בדצמבר 2019 מרדינג ועד פדינגטון. ממש השבוע הרכבות החדשות של הקרוסרייל קיבלו אישור לנסוע מפדינגטון ועד הית'רו.
מה שיש לנו כיום הוא קרוסרייל ללא הקטע המרכזי והעיקרי שמזכיר יותר את המצב הקודם מאשר המצב העתידי. חסר הרג'יונל קונקטור.
האם ב-2023 הקטע המרכזי ייפתח? האם מערכות האיתות והתקשורת יעמדו בתדירות של 24 רכבות לכיוון? האם הקו יעמוד בתחזיות ל-200 מליון נוסעים בשנה? האם הוא ירוויח מליארד ליש"ט כל שנה כמו שהתחזיות מראות? ומה יהיה התקציב הסופי? האם יאושר גם "קרוסרייל 2"מצפון מזרח לדרום מערב שיעלה 46 מליארד ליש"ט? נחכה ונראה.
תחבורה ציבורית ומחלפים - הילכו שניים יחדיו?
מכאן שלאוטובוס יש פחות מה לחפש באוטוסטראדה מאחר ואין בה תחנות ביניים. אין זה אומר שקווי אוטובוס נמנעים מאטוסטראדות, אבל עיקר השירות יישאר תמיד מחוץ להן. קו אוטובוס מתעניין מאד במה שקורה בדרך ובאוטוסטראדות לא קורה בדרך כלום.
כאן מתחילה הבעיה. מתכנני הכבישים היו שמחים פשוט לעקור את התחנה ולזרוק אותה למיחזור, וזה קורה לפעמים, אבל בדרך כלל משתדלים בכל זאת לשמר את התחבורה הציבורית על אף השינויים הגיאומטריים. איך עושים את זה? תלוי בסוג המחלף:
א. מחלף יהלום פשוט:
האוטובוס למעשה נוסע בדיוק כמו שהוא נסע קודם, עובר צומת ועוצר בתחנה במפרץ. לעיתים הצומת מרומזר או בעל כיכר ולעיתים לא. ההשתלבות מהתחנה חזרה קלה יותר ופחות מסוכנת וזמן הנסיעה שלו כמעט לא השתנה. אבל... הרכב הפרטי אפילו לא טורח להאט וחולף ב-100 קמ"ש לידו.
החזון התחבורתי של אורי לוין
לפני כמה ימים צפיתי ב"ועידת התחבורה של המחר"של ערוץ 12 ומאקו, בה אירח דרור גלוברמן את שרת התחבורה, מנכ"לי רכבת ישראל, נתיבי איילון ונת"ע ועוד רבים וטובים לראיונות שיש שיקראו להם מלטפים, אבל אני מעדיף אותם על פני אלה שבהם לא נותנים למרואיין בכלל להתבטא.
על אף שמכל הראיונות ניתן ללמוד, אני בוחר להתמקד בראיון עם אורי לוין, מייסד וייז ושותף גם במוביט. אותו אנו רואים פחות מעל דפי העיתון. אורי לוין חושב תחבורה וטכנולוגיה ומחבר בין השניים. התשוקה שלו לפתרון בעיות בתחום התחבורה הביאה אותו עד הלום, וההצלחה של הפתרונות שהוא יצר או היה שותף להם הביאה אותו לגבש חזון ברור וסדור.
אם יש לכם 20 דקות פנויות ואוזניות/רמקולים אתם מוזמנים להיכנס ללינק של הכנס, לגלול למטה לסרטון הרביעי עם הכותרת משובבת הנפש - מייסד WAZE, אורי לוין: "תחבורה ציבורית – היא הפתרון להכל"וללחוץ על PLAY. החזון מנוסח די בהתחלה אז גם זמן קצר יותר יספיק. אני די בטוח שהוא לא קורא את "הרוכב לאוטובוסים"אבל תוכלו לשמוע בראיון את הרעיונות שהועלו גם על ידי בפוסטים כאלה או אחרים. הוא לא מחדש לי, אבל הוא רהוט ונעים ואולי יחדש לכם.
לחלופין תוכלו לקרוא את עיקרי הדברים שאני מביא כאן בצורה חופשית משהו ועם הרחבות ופרשנויות משלי.
נתחיל עם הקדמה ופרשנות שהיא שלי ורק שלי.
אורי לוין הוא כאמור ממייסדי וייז. והוא גם הספיק לראות כיצד וייז וחברותיה מממשות רק חלק מהחזון שלהן. הן בהחלט מסייעות לנהג לנווט (V), בטח לעומת מפות הנייר שקדמו להן, הן בהחלט מסייעות לנהג לבחור את המסלול האופטימלי עבורו (V) ואפילו להתחמק מפקקים מזדמנים (V), במידה מסוימת הוא מאפשר לנהג להשקיע יותר ממוחו בתנאי הדרך ופחות במחשבות על ניווט ואפילו מזהיר את הנהג מרכבים שעוצרים בשולי הדרך, ניידות משטרה או תאונות ואפילו מזכיר לו להדליק אורות בחורף (V). למרות כל ההצלחות - יש דבר אחד שהאפליקציה התיימרה לעשות ונכשלה בו: צמצום הגודש בכבישים (X). למען הדיוק אגיד שזה לא שהיא לא השפיעה על הפקקים, אני בטוח שהיא כן, אבל הפקקים עדיין איתנו ובענק. המטרה של השגת חסכון משמעותי בזמן לכולם פשוט לא הושגה.
התיאוריה היתה פשוטה, אם נפנה נהגים למקומות עם פחות פקקים נוכל לאזן טוב יותר בין הצירים השונים המובילים לאותו מקום. אם כל פקק נגרם על ידי יחסית מעט רכבים "עודפים", מספיק שנעביר אחוז קטן מהרכבים בעזרת וייז לצירים חליפיים או לשעות חליפיות והפקקים ייעלמו.
במבחן התוצאה הסתבר שפשוט אין מספיק צירים אלטרנטיביים, בטח ובטח בישראל הקטנה אבל גם במקומות אחרים בעולם. התוצאה היתה שהאפליקציה הציעה "מעקפים"לחלק קטן מהפקק שבתורם אולי תרמו דקה או שתיים לנהג שניצל אותם, אבל במחיר הגדלת הפקק לכל האחרים (עקב עומס על ההשתלבויותחזרה לכביש המהיר מעבר ליכולת שתוכננה להם). במקרים אחרים האפליקציה הציעה מעברים דרך רחובות עירוניים ושכונות קטנות במקום האוטוסטראדה למגינת ליבם של התושבים שחלקם אף פתחו במאבקים כנגד זה. התנגדות מובנת כאשר כבישים צרים ושקטים, כפריים או עירוניים הפכו לדרכים סואנות ופקוקות. ברקע אנו זוכרים שתיאוריית הביקוש המושרה פועלת במלוא עוזה בכל מקום בו בזכות וייז הושגה איזושהי הקלה זמנית ונוכל להבין מדוע פקקים הם כמעט "חוק טבע"שאפילו וייז לא יכלה לו.
וייז מציעה את האופציה לתכנן את זמן הנסיעה האופטימלי ולא רק את מסלול הנסיעה. "מצא את הזמן הטוב ביותר לצאת"אם אתם לא מכירים את הפיצ'ר הזה זה בגלל שאתם בני אנוש. לרוב אתם מדליקים את הוייז כשאתם כבר ישובים בתוך הרכב ואז אתם פשוט עיוורים לכפתור הזה כי הוא לא רלוונטי עבורכם. אנחנו מתוכנתי שעות שיא ואת זה גם וייז לא הצליחה לשנות, לפחות לא בהיקפים ששווה לדבר עליהם.
בקיצור וייז קצרה הצלחה במיקרו אבל נכשלה ביעד השאפתני שהציבה לעצמה ולעולם במאקרו.
כל זה הביא את אורי לוין לחשוב על תחבורה ציבורית, בין אם זה ההשקעה שלו במוביט שכונתה "הוייז של התחבורה הציבורית"בה שימש גם כיו"ר הדירקטוריון ובין אם בחזון שלו כפי שפירט בכנס.
החזון של אורי לוין
1. העדפה מלאה בדרךלכלים רבי תפוסה. לתפיסתו 50% מזכות הדרך צריך להיות מוקצה להם ורק כך הם יוכלו לנצח את הרכב הפרטי בזמן נסיעה. הוא לא מפחד לומר שזה יכול להיות גם רחובות שלמים שמוקדשים לתחבורה ציבורית ולא רק נתיב פה ונתיב שם כמו היום.
2. קווים קצרים ישרים וברורים. בראיון אורי דיבר על "קו ששייך לרחוב" שזה מאד מתאים לתפיסת הגריד האמריקאית ופחות לערים המבולגנות שלנו, אבל כתפיסה עקרונית אני חשוב שהיא ברורה. קווי צפון דרום וקווי מזרח מערב שמדלגים בינהם לפי צורך. שמתפקדים כמו מעלית.
3. תדירותגבוהה שתאפשר בתורה גם רכבים קטנים יותר. חיסול זמן ההמתנה או לפחות הקטנתו למינימום. וזמינות לאורך כל שעות היום (הוא לא אמר בצורה מפורשת אבל בעולם תיאורטי הכוונה ל-24/7).
4. מאחר ונהגים זה דבר יקר, כל העסק צריך להיות אוטונומי, וזה כמובן מתקשר לנקודה הראשונה. אוטונומי עובד טוב יותר כשיש העדפה.
5. אם האוטונומי מוזיל את העסק, אז זה יכול להיות חינמי. וכך לפתור את הפן הפסיכולוגי של התשלום.
כאן צריך גם לשמוע על מה הוא לא מדבר.
שירות גמיש לסוגיו המביא אותך ממוצא ליעד ללא החלפה. בדרך שנותנת יעילות גבוהה לנוסע הבודד על חשבון יעילות מערכתית. אין זה אומר שאין שום מקום לשירות גמיש ואולי גם אליבא דאורי לוין יש לו מקום בדגש על המגזר הכפרי והשכונות הפרבריות (זה ניחוש שלי, כאמור הוא לא ציין את זה), אבל השירות הגמיש לא צוין בעיקרי החזון כי כנראה הוא לא אמור לתפוס בו מקום עיקרי, וזאת בניגוד לרבים מעמיתיו בתחום התחבורה+טכנולוגיה שמפמפמים את השירות הגמיש כמשיח כל הדורות. לפי אורי לוין אנו נשיג את ה-anywhere to anywhere באמצעות מעבר ממעלית אופקית אחת למעלית אופקית אחרת.
בואו ננסה לרדת קצת לקרקע עם החזון הזה. ניקח את רידינג כתחנת מוצא נוחה שממנה יוצאים הרבה רחובות לכיוונים שונים, ויש בה גם מקום לחניון+טעינה לאותם רכבים קטנים, אוטונומיים (שסביר שיהיו גם חשמליים, למרות שזה לא בהכרח קשור).
נדמיין קו חדש לאורך רחוב הירקון, המקבל זכות דרך בדמות נתיב אחד (היכן שיש שניים) ואולי אפילו את כל רחוב הירקון בקטע הצר יותר שלו. היום אין שם בכלל תחבורה ציבורית.
כל 2 דקות משולח מיניבוס למסלול, ועוצר בתחנות קבועות וקטנות שבזכות התדירות הגבוהה לא דורשות אפילו סככה או ספסל (איפה שיש מקום אז שיהיה בכיף, אבל זה לא מחויב). הקו שלנו מגיע עד נקודת ממשק עם הרכבת הקלה בשדרות ירושלים שמתוכננת צ'יק-טו=צ'יק וחוזר. מערכת HEADWAY שיכולה לפעול רק כשיש העדפה בדרך בצורה יעילה מקטינה את תופעת הבנצ'ינג והתחנה בשדרות ירושלים מתפקדת כתחנת ויסות (מקום לכמה לשניים או שלושה רכבים להמתין כדי לפתח מרחק רצוי בין רכבים עוקבים). הקו קצר וברור.
התדירות הגבוהה מתורגמת גם למהירות מאחר והמיניבוס בכלל לא עוצר בתחנות בהן עוד לא הספיקו להצטבר נוסעים, כאשר התוכנה מתרגמת את הדילוג הזה למהירות די קבועה שמשמרת את המרווח בין רכב לרכב באמצעות שילוב בין חיזוי חכם למידע בזמן אמת.
מרידינג יוצא עוד קו שכזה לאורך דיזנגוף. הוא ממשיך גם לקפלן ומתחבר לעזריאלי ולתחנת רכבת השלום (שבה גם יהיו שני קווי מטרו). פה צריך תחנת ויסות רצינית יחסית בכדי לשמר את מרווח ה-2 דקות. על אף העומס בנקודה זו. ויש שתי אפשרויות. או שהוא יסתובב ויחזור (קו קצר) או שהוא ימשיך ישר כל הדרך עד המפגש עם הקו הסגול באזור דרך הטייסים (קצת יותר ארוך) דורש עוד ויסות אבל במסגרת בהירות הרשת זה אולי הדבר הנכון לעשות. תפעולית ייתכן שהוא יצטרך להמשיך לתחנת שילוח מסודרת באלוף שדה.
קו נוסף, קצר מאד, יוצא לכיוון בן יהודה עד לממשק עם הסגול בארלוזרוב וחוזר.
קו רביעי יוצא מרידינג לאורך שדרות רוקח לפחות עד צומת הפיל שם הוא יפגש את קו קניון איילון-הרצליה או את הקו הצהוב אם ייבנה אי פעם.
קו נוסף יוצא מרידינג לאבן גבירול, עד ממשק האדום/ירוק בקרליבך. הוא כמובן יכול להמשיך ישר ביצחק שדה ולהסתיים בדרך השלום אבל רק אם יש לו תחנות ויסות ראויות לאורך הדרך. כן, הוא חופף לקטע התת קרקעי של הקו הירוק אבל זה לא מטריד אותי. לנסיעות קצרות אין טעם לעלות ולרדת מדרגות. הוא לא חופף לקטעים העיליים של הרכבות הקלות אלא רק מזין אותם.
הבנתם את התמונה. קו מזרח מערב מחוף מציצים לנורדאו+פנקס+ההלכה+ביאליק (יכול להסתיים בז'בוטיסקי או בכיכר נוח), קו מזרח מערב ז'בוטיסקי-בורסת רמת גן, (בארלוזרוב לא צריך בגלל הקו הסגול), קו מזרח מערב שדרות בן גוריון-דוד המלך שמסיים באיכילוב, קו מזרח מערב בוגרשוב+בן ציון+מרמורק-חשמונאים.
וכן הלאה וכן הלאה. עשרות קווים קצרים ככל האפשר וברורים. עד כמה שאפשר בכל צומת שהם חוצים הם ממשיכים ישר עד לנקודה שהוחלט לסיים אותם. (שתיקבע בעיקר תפעולית בהתאם למצאי החניה הזמין. מאחר ואלה רכבים קטנים הם יוכלו להשתמש בחניוני רכב פרטי קיימים בהתאמות קלות בלבד ואלה פרושים בהרבה מקומות).
מה שחשוב פה הוא מנגנון המעלית, (שמזכיר יותר דווקא מדרגות נעות או מדרכה נעה כי המיניבוסים עוקבים אחד אחרי השני) שהוא חינמי וקל להבנה ולשימוש. לאורך כל ציר שכזה יש רק קו אחד שנוסע. לא שלושה ולא עשרים. תתקדם איתו לכיוון הרצוי לך ותחליף איפה שצריך כדי להגיע ליעדך.
כל הטוב הזה מגיע במקום האוטובוסים הגדולים המוכרים, ובמקום הרשת המסורבלת הקיימת.
באזורים הפרבריים יותר בהם כבר אין כל זכר לגריד ניתן יהיה לייצר "שכונתיות"שיוכלו לפעול גם במתכונת של שירות גמיש, אבל בפוליגון מאד מוגבל, מהשכונה לציר הראשי וזהו. בזכות הפוליגון הקטן זמינות הרכבים האלה תהיה גבוהה מאד (בניגוד לבאבל שזמינותו לא ודאית בגלל השטח הגדול שבו הוא פועל).
האם זה יעבוד?
אולי, ואולי לא. אחד מהגורמים העיקריים המרתיעים את הנוסעים מתחבורה ציבורית היא הצורך בביצוע מעבר. ובתוכנית הזו פשוט יש יותר מדי מעברים. נכון שהם נעשים מאד נוחים בזכות התדירות הגבוהה והרשת הפשוטה, ונכון שהשילוב של תדירות גבוהה עם העדפה בדרך אמורים לנצח את זמן הנסיעה ברכב הפרטי (בעיקר בזכות כל ההעדפה שתחסום רחובות שלמים לרכב הפרטי), אבל הם עדיין גורם מרתיע. ואז יתחיל הלחץ הרגיל (והמוצדק בראיה העצמית של כל נוסע בנפרד), להתאים את המערכת לדרישות הציבור, כלומר פחות מעברים. חלק מהקווים יפותלו בגלל זה בכל מיני מקומות לעיתים באופן מוצדק ולעיתים כהיכנעות לקבוצת לחץ, קווים אחרים יוארכו לתוך מסלולי קווים אחרים במזלגות שונים באופן שיחייב הקטנת תדירות כדי שהמערכת תתפקד, מה שיביא בתורו לדרישה לאוטובוסים גדולים יותר בשעות השיא (עקב התדירות הנמוכה יותר) וזה עוד לפני שדיברנו על הסיכוי להפוך כל כך הרבה נתיבים לנתיבי תח"צ. התוצאה של כל השינויים האלה לאורך כמה שנות אבולוציה תהיה חזרה לרשת שתהיה דומה באופן מפתיע למה שיש לנו עכשיו או לחלופין דרישה לפתרונות אחרים בנוסף לפתרון המוצע. דוגמה יפה יש לנו ממנהטן שם התחתית אחראית על עיקר השירות האורכי וקווי אוטובוס קצרים על עיקר השירות הרוחבי. המוניות, אובר, ליפט וגם חברת VIA הישראלית עושות המון נסיעות בתוך מנהטן. המודל העסקי של הנסיעות האלה מבוסס בעיקר על התיעוב של אנשים מביצוע מעברים.
החזון של אורי לוין הוא חזון "אקדמי"שעוד לא התמודד עם העולם המציאותי. אין זה אומר שהוא רע, רק שהוא די קשה לביצוע. אנו זקוקים לאנשים כמוהו שלא נרתעים מקושי גם אם התוצר שמתקבל לא תואם באופן מלא את החזון ולא מצליח להשיג את כל היעדים, אבל כן מצליח לשפר במידה ניכרת את המצב הקיים. המציאות היא תמיד איזון בין אקדמיה לפרקטיקה ואת זה משיגים רק תוך כדי למידה בשטח.
בחזון יש גם נטיה להעביר את התחושה של "בוא נקום בבוקר בהיר אחד למציאות חדשה". במציאות יש שלבי ביניים מאד ארוכים. כדאי מאד לעבוד על שלבי הביניים האלה מול חזון מגובש מצד אחד אך לא פוחד להתעדכן מצד שני. החזון של אורי לוין מאתגר ומעורר ספקות רבים. אבל הוא טוב בהרבה מהיעדר חזון. יהיה מעניין לראות אותו קורם עור וגידים.
איך הקורונה משפיעה על התחבורה הציבורית?
חיכיתי קצת עם הפוסט הזה. עכשיו כשאנחנו עמוק בתוך הסגר השני התובנות כבר מספיק מחודדות, אפילו כשהן סותרות אחת את השניה.
הסוף של הקורונה עוד לא נראה באופק, אבל כולנו יודעים שהוא יגיע. וכשזה יקרה נגלה שיש לנו יכולת מדהימה פשוט לחזור לשגרה שהכרנו לפני הוירוס. זה די קרה אחרי הסגר הראשון וזה יקרה שוב כשהמשבר יהפוך להיסטוריה רחוקה. כל מי שאומר שהעולם ישתנה לחלוטין אחרי הקורונה לדעתי מגזים.
אבל, זה לא אומר שהעולם לא ישתנה בכלל. תהליכים רבים שהחלו לפני הקורונה יאיצו או יאיטו, בזכותה או בגללה. מטרת הפוסט הזה היא לזהות את התהליכים האלה ואת השפעת הקורונה עליהם. נבחן אותם לפי פרמטר אחד חשוב.
מספר הנוסעים באוטובוסים, ובתח"צ בכלל.
מאז החלה הרפורמה בתחבורה הציבורית נרשם שינוי לטובה במספר הנוסעים בה. הוא עלה בקצב כפול מהגידול באוכלוסייה באופן קבוע מ-2004, וזה אחרי שהוא דרך במקום פחות או יותר מ-1970. במקביל גם היצעהתחבורה הציבורית הכפיל את עצמו מאז 2004. בכל שנה נשבר שיא חדש. הסיבה שאנחנו לא חווים את זה כמהפכה היא שבמקביל גם השימוש ברכב הפרטי המשיך לעלות. יותר ויותר משפחות קנו רכב או רכב שני (או שלישי). בסופו של דבר כולנו מבצעים יותר נסיעות מבעבר ובמדד פיצול הנסיעה (כמה נסיעות מבוצעות ברכב פרטי מול כמה נסיעות מבוצעות בתח"צ) נראה שכל הרחבת השימוש בתח"צ רק מצליחה לשמר בקושי את המצב הקיים. בקיצור לאחר עשורים של נוק-אאוט מצד הרכב הפרטי, התחבורה הציבורית מחזירה מלחמה, אבל היא עדיין מפסידה בנקודות. הנשק הסודי של התחבורה הציבורית הוא מערכות הסעת המונים מתקדמות כגון רכבת ישראל, שחוותה צמיחה אדירה בעשור האחרון, רכבות קלות, שיחוו צמיחה מדהימה בעשור הבא ומטרו אמיתי שסוף סוף מתקדם לקראת גמר תכנון אם כי עוד אין לו תאריך יעד לביצוע. האוטובוסים, חשובים ככל שיהיו ויישארו תמיד, לא יכולים לנצח את המערכה לבדה.
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין ששנת 2020 תציג מספרי נוסעים נמוכים להפליא, וכנראה שהמשבר יגלוש גם ל-2021, אבל מה יקרה בשנת שגרה מלאה?
ההערכות הפסימיות כרגע מדברות על חזרה יחסית איטית לשימוש בתחבורה הציבורית, ואולי אפילו ירידה קבועה בשימוש בה וזאת מכמה סיבות:
א. הטראומה שמייצר הוירוס, הרי ביננו אוטובוס לא נתפס כמקום הכי נקי עוד קודם לכן, וזאת על אף שעקרונית הנוסעים בתח"צ בריאיםיותר. אחרי הקורונה רבים עוד ימשיכו לפחד מכך והם עשויים להדיר רגליהם מהתחבורה הציבורית גם בשוך הסערה. מעניין לציין שגם במהלך תקופת הפיגועים הגדולה בשנות ה-90 רבים חזו שהתחבורה הציבורית תישאר על ברכיה לנצח כתוצאה מהפחד לנסוע בה. אכן לקח זמן רב להתגבר על הפחד הזה אבל הוא לא נמשך לנצח.
ב. אנשים שעברו לשימוש ברכב הפרטי בתקופת הקורונה. בין אם זה סטודנטים שהקדימו את רכישת הגרוטאה הראשונה שלהם, או אנשים שכבר התרגלו לחיים עם שימוש משולב ברכב פרטי ותח"צ (לדוגמה משתמשי רכבת) ובתקופת הקורונה חזרו לנסוע את כל הדרך לעבודה ברכב הפרטי. חלקם כבר לא יחזור לתחבורה הציבורית.
ג. אנשים שעברו לעבודה מהביתבתקופת הקורונה. בין אם באופן קבוע ובין אם ליום או יומיים בשבוע. מגמת העבודה מהבית החלה לפני הקורונה אבל לא תפסה מסה קריטית. בעיקר מאחר ומדובר בשינוי קשה פסיכולוגית גם לעובדים וגם למעסיקים. הקורונה לימדה את כולם שהשד לא נורא כל כך. זה לא אומר שכולנו נעבוד אחרי הקורונה מהבית, אבל התהליך האיטי הזה הואץ במידה ניכרת ובתום הקורונה אנשים יחזרו לעבוד מהמשרד, אבל לא כולם ולא תמיד. ומאחר ועבודה מהבית היא כבר לא מילה גסה, גם בקרב מעסיקים שרואים את היתרונות הגלומים בחסכון בשכר דירה, כנראה שבשנים הקרובות קצב ההחדרה של עבודה מהבית בימי שגרה יואץ.
ד. לפי המומחים לאבטלה גם החזרה לרמות האבטלה הנמוכות שידענו טרם הקורונה תהיה איטית אם בכלל. מובטלים כמובן לצערי נוסעים פחות באוטובוס כי נסיעה לעבודה היא עדיין אחד הגורמים העיקריים לשימוש בתח"צ.
ה. כל נושא השירות מרחוק צבר תאוצה. ולפחות חלקו כאן כדי להישאר. זה אומר פחות נסיעות לקופת חולים (רק כדי לקחת מרשם), לבנק, לסופרמרקט ואפילו חלק מהלמידה באוניברסיטה אולי תוחלף באופן קבוע בלמידה מרחוק. וכך גם חלק מהפגישות במהלך היום בעבודה שיוחלפו בזום. וגם על נסיעות קצרות לסידורים שיהפכו למשלוחים. כל אלה משפיעים כמובן גם על משתמשי רכב פרטי וגם על משתמשי תח"צ אבל לנהג שהרגליו לא ישתנו זה עשוי להביא להקלה בכל הקשור לפקקים, חניה וכו'. ההקלה הזו תתורגם באופן כמעט מיידי למצב בו יותר אנשים יחזרו לנהוג כי אנחנו לא באמת יכולים לדמיין לנו עולם ללא פקקים. קוראים לזה ביקוש מושרה. וזה יבוא בחלקו על חשבון המשתמשים בתחבורה ציבורית.
ו. בעולם כבר רואים מעבר מסיבי לאופניים על חשבון התחבורה הציבורית. בארץ קצת פחות (בהיעדר תשתיות מחוץ לתל אביב זה לא מפתיע) אבל המגמה הזו לא תפסח עלינו לחלוטין. בסוף הקורונה נראה תיקון של חזרה להרגלים הקודמים, אבל לא במלואו. ובכל מקרה אני לא רואה בהכרח פן שלילי באיבוד נוסעים לטובת אופניים או הליכה ברגל, אם כי אני אישית מעדיף אופניים לא חשמליות מהסוג המסורתי.
ז. בעולם גם מדברים על בריחה מהעיר לפריפריה הכפרית, שהיא כמובן מוטת יותר רכב פרטי. בארץ זה כנראה לא יקרה בהיקפים גדולים בגלל המחסור בקרקעות. (ארץ קטנה וצפופה). אבל אי אפשר לפסול את ההשפעה הזו על הסף, בטח כשהיא מתחברת עם המגמות של עבודה מהבית ושירותים מקוונים שמקלים על המגורים בפריפריה.
וואוו, זה נשמע כמו הסערה המושלמת, אף אחד לא יישאר לנסוע בתח"צ... זה מה שאתם אולי קולטים מכותרות העיתונים. אבל אנחנו פה להעמיק. אז מה מאזן את זה מהכיוון השני?
א. אוכלוסיית ישראל תצא מהמשבר הזה ענייה יותר. זה אומר פחות כסף למכוניות ופחות כסף לתשלום חניה וזה אומר יותר אנשים שיישארו בתחבורה הציבורית מהשיקול הכלכלי (מעטים יוותרו על הרכב, אבל אלה שעוד לא קנו רכב או רכב שני ישהו את ההחלטה. גם ברור לכולנו שנצטרך לשלם על כל קופסאות הקורונה האלה בהגדלת מיסים בשנים הקרובות. הרכב הפרטי הוא מוקד נוח לכך כי עבור אלה שרגילים לרכב הביקוש אליו קשיח (אני לא אומר כאן שזה נכוןלהעלות מיסיםעל הרכב הפרטי, אני רק אומר שזה הפתרון הקל). במקביל אולי גם יחליטו להעלות גם את תעריפי התחבורה הציבורית אחרי שנים שזה לא נעשה, אבל הפער בין עלות רכב ועלות נסיעה בתח"צ כנראה יישאר גבוה מאד.
ב. בכל העולם וגם בארץ, הרכב הפרטי הוא כבר לא המשיח. ובכל העולם עולה קרנה של העיר המקדשת שילוב נכון יותר בין שלל אמצעי הניידות. בישראל תל אביבהיא מובילת המגמה אבל היא כבר לא לבד וגם המדינה כבר משנה דיסקט. מבין הפרויקטים שכבר נמצאים בביצוע אפשר למנות לא פחות מארבעה וחצי קווי רק"ל בביצוע (שלושה בתל אביב ואחד +הארכת הקו הקיים בירושלים), שני קווי מטרונית בחיפה, את פרויקט האופנידן, את פרויקט הנתיבים המהירים, פרויקט הנת"צים מהיר לעיר וארבעה פרויקטים גדולים של רכבת ישראל (חישמול ושידרוג מערך האיתות, מסילה מזרחית, מסילת 431 וגולת הכותרת - המסילה הרביעית באיילון). ההערכה שלי היא שמה שביצועו החל ימשיך להתגלגל עד קו הסיום. מאחר ואני לא צופה בשום מקום תרחיש שבו הפקקים נעלמים עקב הקורונה. כל פרויקט כזה שמספק העדפה לתח"צ יעזור לסגור את הפער האיכותי בינה לבין הרכב הפרטי ויאיץ את חזרת הנוסעים אליה.
שאלת השאלות היא מה יקרה עם פרויקטים שנמצאים בגמר תכנון ועוד לא תוקצבו לביצוע. הרי נפתח לנו בור תקציבי ענק. כאן יש שתי אסטרטגיות שלא ברור באיזה מהן תבחר מדינת ישראל. האחת היא דחיית ביצוע של פרויקטים גדולים עד שיפור המצב הכלכלי, והשני הוא השקעה מסיבית בתחום התשתיות, בדגש על מערכות תח"צ, כזרז להוצאת המשק ממיתון. בישראל כמו בישראל אני מניח שנראה במשך השנים הקרובות בעיקר מאבקים וכיפופי ידיים בין שתי הגישות כאשר כל צד בויכוח מנצח באופן נקודתי ומפסיד באופן נקודתי. לא חושב שנזכה לראות אסטרטגיה ברורה. הפרויקט העיקרי שמעניין אותנו כמובן הוא פרויקט המטרו אבל גם גורלם של הקו הכחול בירושלים, הקו החום ברשל"צ, הרק"ל מחיפה לנצרת, ריבוע מסילות החוף, מת"צ במרכז כביש 4 ואפילו תוספות שירות נדרשות לרשת האוטובוסים לא ידועים.
ג. האוכלוסיה החרדית גדלה בקצב מהיר ביותר והיא משתמשת תח"צ כבדה. לכן גם מספר הנוסעים בקווים החרדיים בתקופת השגרה של בין הסגרים כמעט ולא ירד לעומת המגזר הכללי. גם האוכלוסיה החרדית זולגת לרכב הפרטי ובעקבות הקורונה גם מהר יותר מבעבר, אבל גידול האוכלוסיה המהיר בשילוב עם המצב הכלכלי שכנראה ימשיך להיות קשה יגרום לכך שהביקוש לתח"צ במגזר זה ימשיך לעלות באופן מהיר. בית שמש וירושלים צפויות לזכות לתוספות שירות משמעותיות שכבר תוקצבו במסגרת מכרזים שיצאו להם. שאר הערים החרדיות יצטרכו ללחוץ לקבל תוספות תקציב להגדלת שירות וגם אם יתמהמה בוא יבוא. גידול במספר הנוסעים החרדים בשנים הקרובות יטשטש במקצת את הקיטון במספר הנוסעים במגזר הכללי, אשר גם הוא מאופיין בריבוי טבעי גבוה יחסית למערב.
ד. שכונות הענק החדשות. כן אני יודע שיש ירידה בהתחלות בניה בתקופת הקורונה. אבל זה אומר שיש הרבה תוכניות שנתקעות בצינור. העליה במחירי הדיור שתגיע תגרום מתישהו לשחרור הפקק הזה. חלק גדול מהשכונות מוטות רכב פרטי אך ככלל קשה מאד להסביר מצב בו שכונה חדשה מנותקת לחלוטין מתח"צ. התוצאה תהיה תגבור שירות גם למגזר הכללי, בדגש על מרכז הארץ ששם תבוצע מרבית הבנייה. גם תכנון השכונות החדשות משתפר לאט לאט. השכונות המתוכננות כעת כבר פחות הומוגניות וכוללות קצת יותר עירוב שימושים (אם כי הן עדיין רחוקות מהחזון של תכנון עירוני נכון). שכונות אלה שמאושרות כיום ייבנו בעוד עשור אבל גם תוכניות לעירוב שימושים באזורים קיימים קורמים עור וגידים. (לדוגמה הכנסת מגורים לתוך א.ת. הרצליה פיתוח). עירוב שימוש תומך טוב יותר גם בתח"צ.
ה. עליה מכל הדלתות - עוד פרויקט שהחל לפני הקורונה אבל הואץ בעקבותיה. וכעת כבר הפך לנורמה בקווים עירוניים בזכות הקורונה. הוא מאפשר נסיעה מהירה יותר אבל לצערנו גם עובד בכיוון ההפוך קצת כי יש יותר נוסעים שלא משלמים. כלומר לא נוכל לספור את השינוי בכמות הנוסעים כנתון אמיתי. אני מקווה שמהלכים של בקרה נכונה יותר יקטינו תופעה זו. גם הם החלו לפני הקורונה ואולי יואצו עקב הבעיה הכלכלית של המדינה שכבר לא יכולה לספוג את אובדן הפדיון כמו פעם. משבר הקורונה גם לימד את הנהגים לנצל את העליה מכל הדלתות בצורה מיטבית. כיום אני רואה שהם משתדלים להתקרב עם הדלת האחורית לעמוד התחנה במקום עם הדלת הקדמית וזה גם עוזר. אחרי הקורונה כולם יפתחו מחדש את כל הדלתות אבל ההרגל הזה יישאר.
ו. בעיית הנהגים שהולכת ונפתרת, כתוצאה מהמשבר בענף התיירות (שכנראה גם ייקח לו הכי הרבה זמן להתאושש) שבעקבותיו נהגי תיירות מחפשים עבודה בתח"צ וכתוצאה מהיקף האבטלה הגבוה בכללי. יותר קל למלא את השורות, יותר קל לשמר נהגים טובים ולהיפטר מנהגים בעייתיים, לנהגים עצמם יהיו תנאים קצת יותר טובים גם בזכות הנת"צים החדשים וגם בזכות פרויקטים שצוברים תאוצה עכשיו כגון התקנת מחיצות בינם לבין הנוסעים, והסדרת מתקני ריענון בקצות הקווים. השכר כבר גבוה משמעותית ממה שהיה פעם ועל אף שכנראה רצוי שיעלה עוד, זה לא יקרה בקרוב. כל זה יתורגם לשירות אמין יותר ויביא לגידול מהיר יותר במספר הנוסעים. ואם גם יתממשו התחזיות דווקא על עבודה מהבית אז גם שיאי הבוקר שבהם בעיית הנהגים היא הכי חמורה יחלשו במקצת.
ז. בעיית התדמית של התחבורה הציבורית לא תיפתר כל כך מהר, אבל זה לא אומר שהיא לא הולכת בכיוון הנכון. הקורונה מביאה לפחות צפיפות וכנראה חלק מזה יישאר גם אחריה בעקבות כל השינויים שדיברנו כאן, בדגש על פחות נוסעים בשעת השיא. מה שיקטין במידת מה את הרינונים על כך. רכבת ישראל הנהיגה שיטה טובה מאד במהלך הקורונה של הזמנת מקומות מראש ואני מקווה מאד שהיא תמשיך בשיטה זו גם אחר כך בקווים הבינעירוניים העיקריים, גם באוטובוסים יש קווים של הזמנת מקומות מראש (כיום בעיקר במגזר החרדי ובקווים לאילת) ואולי בעקבות הקורונה זה יתרחב לקווים נוספים. כולנו ראינו את הצפיפות בתחנות המרכזיות בתקופת בין הסגרים. כי זה נחמד שלאוטובוס יש מגבלת נוסעים אבל אף אחד לא חשב על הצפיפות בתור אליו. שיטת הזמנת מקומות מראש תקטין את התופעה. וטוב יהיה אם בקווים עמוסים תהפוך לנורמה. רשת הקווים שלנו יחסית יעילה (זו באמת דעתי, אל תצחקו), אבל יש בה שוליים שניתן לייעל וזה תהליך שקורה כל הזמן והואץ בזמן האחרון. כשהכיוון הכללי הוא "פחות קווים-מסלולים יותר ישרים-יותר תדירות"וזה כשלעצמו מביא עוד נוסעים (או לפחות משמר נוסעים קיימים בצורה טובה יותר). אוטובוסים חשמליים ייכנסו לפעולה בקנה מידה רחב, פרויקטים של תחבורה חכמה יתפסו את אור הזרקורים ועוד. אלה תהליכים איטיים אבל הם יהיו קצת פחות איטיים בשנים הקרובות ובהדרגה אולי גם התדמית תשתפר.
אז מה תהיה התוצאה של כל זה? תיקו?
אולי. קטונתי לדעת מה יגבר על מה. אבל הניחוש שלי הוא שמספר הנוסעים ב-2022 (בהנחה שזו תהיה שנת החזרה לשגרה המלאה הראשונה) יהיה נמוך במקצת ב-2019, אבל לא באפן דרמטי. וזה נסמך גם על החזרה הדי מהירה למספר נוסעים גבוה יחסית למדינות האחרות בתקופת בין הסגרים. אם 2023 הייתה שנה רגילה הייתי חוזה שמספר הנוסעים יחזור לעלות באופן קבוע בקצב לא מהיר במיוחד, כנראה איטי משהיה טרם הקורונה אבל יציב במשך שנתיים או שלוש ורק לאחריו נחזור למודל צמיחה רגיל. אבל 2023 לא תהיה שנה רגילה. ממש בתחילתה יופעל כנראה הקו האדום והוא יהווה זרז להתגברות על הקורונה, גם מבחינת מתמטית של מספרי נוסעים, אבל חשוב יותר מהבחינה הפסיכולוגית. הוא יסמל יותר מכל את השגרה נטולת הקורונה שבה פרויקטים ענקיים מתארכים ומתארכים, אבל בסוף הסרט נגזר והם מתחילים לפעול. יש לו את היכולת הפסיכולוגית למחוק את השפעות הקורונה בזכות הסטת תשומת הלב אליו. לכן אני מאמין שנחזור למודל צמיחה מלא כבר מ-2023.
אבל אולי אני אופטימי חסר תקנה...
משהו טוב קורה בפתח תקוה
הבדיחה שרצה ברשת גורסת שפתח תקווה לא באמת קיימת. זו בדיחה ששמעתי גם מפי תושבי פתח תקוה בעצמם.
בקרב חבריי חובבי העירוניות הבריאה לא רק שפתח תקוה קיימת, היא גם משמשת דוגמה ומופת לכל מה שרעבתכנון הישראלי בעשורים האחרונים, בדגש על שכונות המגדלים בפארק(ינג), הכבישים הרחבים מדי, ההפרדה הנוקשה בין אזור התעסוקהלאזורי המגורים וההזנחה של מרכז העיר מרובה הפוטנציאל.
בפוסט הזה לא אעסוק בבעיות אלה, שהן מטבען בעיות שדורשות מהלכים ארוכי טווח לתיקון, אלא בתחומי התחבורה הציבורית והניידות בכלל. בתחומים אלה ההשפעה של הנהגה חזקה וממוקדת מהירה יותר ומורגשת יותר. בפוסט אסקור את רוחות השינוי שנושבות בפתח תקוה בתחום זה מאז שראש העיר הנוכחי, רמי גרינברג, נכנס לתפקידו.
בכדי לסקור זאת אשתמש בדף הפייסבוק של דוד קמחי,עוזר ראש העיר לענייני תחבורה ציבורית. מרבית הפוסטים הופיעו כמובן גם בדף של ראש העיר, רמי גרינברג, המתגאה מאד ולדעתי בצדק במהלכים שקידם בתחום זה, אך הדף של דוד קמחי ממוקד יותר בנושאים אלה ומקל עלי את העבודה. מקור נוסף הוא Mynet פתח תקוה המביא בכל כתבה גם את דבר ראש העיר. אחד הדברים המעניינים בכתבות הוא הרוח החיובית בה מוצג כל נושא התחבורה הציבורית (דבר נדיר בפני עצמו) וזה קשור כמובן להלך הרוח הנוכחי בעירייה.
אני מכיר את דוד קמחי כבר שנים רבות, ליבו תמיד היה במקום הנכון ונראה שבתפקידו הנוכחי תחת מטרייתו של ראש העיר הנוכחי הוא מצליח לתרגם את הידע הרב שלו ואת התשוקה שלו לנושא להרבה עשייה מבורכת. זה המקום לציין שאין שום דבר מובן מאליו בעירייה שפועלת לקידום התחבורה הציבורית והניידות. בישראל הריכוזית ישנן רשויות מקומיותרבות שפשוט לא עושות כלום כי "הכל נקבע מלמעלה". ובכל זאת רשויות שמשקיעות מזמנן ומכוחן בסוגיות אלה רואות ברכה בעמלן.
אז מה עשתה פתח תקווה לאחרונה בתחום הניידות?
תחבורה ציבורית באוטובוסים
ב-21.08.2020 בוצע שינוי גדול בקווי השירות של פתח תקווה. חמישה קווים בוטלו, ארבעה קווים חדשים נולדו ולא פחות מ-18 קווים שינוי את מסלולם. כל הפרויקט, אשר לכאורה העירייה "לא צד בו", כי משרד התחבורה באמצעות נתיבי איילון אחראי על הכל, נעשה בשיתוף פעולה מוחלט והדוק עם העירייה. החל משלב התכנון שהותאם שוב ושוב למידע שהיה בידי העירייה על צרכי התושבים (גם זה לא מובן מאליו) דרך סוגיות היישום שהיה משולב גם עם הפתיחה המיוחלת זה 9 שנים של מסוף אבנת (שנתקע מסיבות לא ברורות בתקופת העירייה הקודמת) והדאגה לצרכי הנהגים במסוף, הפרסום המשולב של דן ושל אפיקים (גם הוא לא מובן מאליו וגם הוא בלחץ העירייה להקלה על הנגשת המידע לנוסעים) והיישום שהלך חלק, בטח לעומת הרפורמות הקודמות שנעשו בפתח תקווה ב-2006 ו-2011 שהונחתו על העירייה והתושבים וגרמו לבלגן גדול.
![]() |
ראו בגדול - כאן |
מלבד השינוי הגדול קרו גם שינויים קטנים יותר וחשובים לא פחות - הוספת תחנות בקו 947 בקטע שבו הוא חוצה את העיר, פתיחת קו חדש (446) לנתב"ג ועוד, הארכת קו 64 להדר גנים, שינוי מסלול קו 20, הכנסת אוטובוסים מפרקיים לשירות בקו 292 (הדר גנים-פ"ת) ועוד. פתיחת קו לנתניה (616), תגבור קו 23 וקווים נוספים עוד ב-2019, תגבור מהותי של קווי דן ואחרים ב-2018 והארכת שעות פעילות ועוד.
במקביל גם הוחלפו שלטים רבים של תחנות אוטובוס ברחבי העיר לשלטים חדשים וברורים יותר במקום הטלאי על טלאי הישן, ותוקצבו סככות חדשות. במקומות מסוימים בהם רוחב המדרכה לא היה מספק (כדוגמת רחוב חזון איש) ביצעה העירייה עבודות תשתית שאיפשרו את הקמת הסככות. הוקמו תחנות חדשות היכן שצריך (לדוגמה ליד היכל התרבות) ועוד ועוד.
העירייה גם עזרה לפרסם מידע על תחבורה ציבורית בעזרת דפי הפייסבוק שלה וייתכן גם באמצעים אחרים. לדוגמה קו 396של אגד שאוסף בפאתי פתח תקווה לכיוון אילת בחודשי הקיץ זכה לפרסום כזה. גם זה לא מובן מאליו. דוגמה נוספת של "עזרה בפרסום"היא קו מוניות השירות 72 (הראשון בפתח תקווה עם רב-קו) ויש עוד רבות. כדוגמת שיתוף של פרסומים כלליים של נתיבי איילון על מהיר לעיר ועל אופנידן שהעירייה שיתפה. בכך היא מכשירה את הלבבות של תושביה ונוקטת צד ברור בנושא למען אותם שיפורים. הטיפול בהתנגדות חלק מהתושבים (שתמיד קיים ולעיתים מוצדק נקודתית) נעשה ברגישות אך מתוך עמדה עקרונית ברורה בעד יישום העדפה לתח"צ. עמדה שגם היא - לא מובנת מאליה. לבסוף, גם החתימה בסוף חלק גדול מהפוסטים "תחבורה ציבורית היא העתיד"אינה ברורה מאליה ומסמנת את הכיוון באופן ברור.
תחבורה ציבורית דורשת תשתיות, ודוד קמחי, שעבד תקופה לא מבוטלת אצל מפעילי תחבורה ציבורית מבין זאת היטב. עיר שתדאג למסופים בתחומה תיהנה גם מתחבורה ציבורית טובה יותר. לכן כבר נפתח מסוף אחד חדש (מסוף משה ארנס) , וכאמור גם מסוף אבנת נפתח. העירייה מקדמת מול משרד התחבורה הקמת שלושה מסופים חדשים בעיר (בפייסבוק לא מצאתי פירוט בדיוק איפה) ומשתפת פעולה עם המשרד בכל הקשור למתחמי התרעננות לנהגים ועם נתיבי איילון בשם המשרד בכל הקשור לפרויקט מהיר לעיר ונת"צים נוספים. השינויים לא קורים בן לילה, אבל המאמצים יישאו פירות בעתיד הקרוב. בנוסף לכך פרויקט התחנה המרכזית החדשה של פתח תקווה, שגם הוא כמו מסוף אבנת קצת נתקע בעירייה הקודמת, מחולץ אט אט מקשייו ומחסמיו ונראה כי הוא גם עולה על דרך המלך.
עבודות הרק"ל, מהיר לעיר ואופנידן
אין צורך לומר שהרק"ל הוא פרויקט של נת"ע, ושני הפרויקטים האחרים הם של נתיבי איילון, אבל ללא שיתוף פעולה הדוק מצד הרשויות שהפרויקטים עוברים בתחומם אין להם סיכוי להתרומם. אני די בטוח שהעובדים הבכירים בנת"ע ובנתיבי איילון מסווגים בחדרי חדרים את העיריות שהם עובדים איתן לפי "תוקעת מקלות בגלגלים", לא מועילה לא מזיקה"או "משתפת פעולה באופן פורה". בשנתיים האחרונות פתח תקווה נמצאת בקטגוריה השלישית, דבר שמאפשר לנת"ע לנצל את הסגר הנוכחי להאצת עבודות בצמתים בצורה נהדרת ולא תוך חיכוכים וזה כשלעצמו מביא לתוצאות טובות יותר גם באיכות העבודה ואיכות התוצר הסופי לכשיגיע, כי אני די בטוח שבדיונים על "הפרטים הקטנים"מוצעים על ידי העירייה שיפורים קטנים אך חשובים למרחב של כל תחנה ותחנה.
בעבר עיריית פתח תקווה ויתרה על השלוחה של הקו הסגול שהיתה אמורה להגיע לשכונות הענק בדרום העיר עקב התנגדות תושבים. אחר כך גם תושבים בגבעת שמואל ביקשו לקצר את הקו ומולם התעוררו תושבים אחרים שדרשו להחזיר את הגלגל לאחור והצליחו במאבקם. האם נראה בעקבות שינוי הדיסקט בעירייה את הקו הסגול חוזר לפתח תקווה? זה ייתכן מאד, גם אם לא במסלול המקורי שתוכנן. שירות נוסף לאזור התעסוקה שלה יאפשר לה להגדיל עוד יותר את מרכזיותה התעסוקתית לעומת ראשון לציון הנושבת בעורפה עם פרויקט מתחם ה-1000.
גם פרויקט מהיר לעיר מקבל חשיבות דומה. היום ברור לכולם שאזור תעסוקה עם נגישות של רכב פרטי בלבד זה טוב, אבל לא מספיק. מבנה התחבורה הציבורית בישראל מוכוון מאד לתל אביב ופתח תקווה יודעת שאם ברצונה להמשיך להגדיל את עוגת הארנונה, היא צריכה להפוך לאבן שואבת של תחבורה ציבורית. זו מתמטיקה פשוטה. יותר אנשים יוכלו להגיע לעיר ולהתנייד בתוך העיר על רשת הדרכים הקיימת ולכן יותר אנשים יוכלו לעבוד בה. הקו האדום לבדו לא מספיק והיא צריכה גם שירות אוטובוסים מזין מכל קצוות המטרופולין אליה (קו 164 העמוס מרחובות הוא דוגמה לפוטנציאל זה).
כל הכבישים המהירים העוטפים את פתח תקווה מקבלים העדפה. מסלולים בכביש 471 כבר נצבעו בצהוב ומסלולים בכביש 5 נצבעים כעת. ובעתיד הקרוב יהיה נת"צ גם בכביש 40. בכביש 4 מתוכנן פרויקט יקר ומסובך אבל גם הוא ייצא אל הפועל. עיריית פתח תקווה צריכה לדאוג שגם בתוך פתח תקווה היתרון הזה נשמר ומועצם. ולכן שיתוף הפעולה עם צוות מהיר לעיר של נתיבי איילון חשוב כל כך. (לדוגמה ההעדפה בדרך רבין וברחוב בר כוכבא)יישום מהיר לעומת ערים אחרות במטרופולין יעניק לה "פור"במירוץ הזה. בעיקר אם כל נת"צ שנפתח מביא איתו גם שיפורים נוספים בתדירות השירות ויעדים נוספים. וזאת בהחלט המטרה.
מטרה דומה מספק פרויקט אופנידן. שביל ירקון מצפון לעיר ושביל "שדה"מדרום לעיר אמורים לקשר את העיר אל שאר המטרופולין ונבנים במסגרת פרויקט אופנידן של נתיבי איילון. אליהם אמורים להתחבר שבילי אופניים נוספים שייכנסו לתוך העיר. שכונותיה החדשות של פתח תקווה מרושתות לא רע בשבילי אופניים מאחר וזה חלק מהסטנדרטים של רחובות חדשים אבל האתגר הגדול יהיה להיכנס לאזורים הותיקים. גם כאן לשבילי האופניים יש מטרה ברורה לסמן את פתח תקווה גם לא רק כעיר שקל להתנייד בתוכה באופניים (כרגע זה לא המצב), אלא גם כעיר שאפשר להגיע אליהם באופניים חשמליות וקורקינטים מערים סמוכות, ובכך להעצים את יכולותיה לקלוט עובדים על אותה רשת דרכים. כבר כיום יש בפתח תקווה די הרבה רוכבים.
בדרך הארוכה הזו העירייה גם עודדה הכנסת קורקינטים שיתופייםובגדול מהלכיה מזכירים במקצת את מהלכי תל אביב, אם כי בפיגור ניכר. גם זה לא מובן מאליו כיוון שיש ערים רבות, לרבות בגוש דן עצמה, שמתעלמות מהנושא כמעט כליל. עם המשך הגידול בשימוש תידרש גם השקעה נוספות בתשתיות תומכות. וכרגע נראה שהעיר מחויבת לכך אם כי היא עדיין בשלב די ראשוני.
ובעניין נוסף - בזמן הסגר הורחב הפוליגון של באבל דןגם לפתח תקוה. אני מניח שגם זה נעשה במעורבות של העירייה.
רכבת ישראל
לפתח תקוה שתי תחנות רכבת. קרית אריה וסגולה. תחנת סגולה למעשה מנותקת מהעיר ונתנה שירות רק למתחם השימושים החורגים בשדות שמצפון לעיר. מתחם שנסגר על בנייניו וחניוניו ופגע קשות בתחנה. בדיון עם משרד התחבורה מספטמבר 2020 סוכם על בניית חניון חדש בתחנת סגולה בעלות של 13 מליון ש"ח.. בפייסבוק אין פרטים, אבל אני די משוכנע שהוא "בצד הנכון", ויכלול גם את החיבור המתבקש לאזור תעשיה סגולה.
תחנת קרית אריה צועדת מהר קדימה. השיפורים האחרונים בשירות התח"צ מחזקים גם את הקשר ממנה לאזור התעסוקה, ופתיחת תחנת הקו האדום בצמוד לה תהפוך אותה למתח"ם (מרכז תחבורה משולב) משמעותי מאד. לאחרונה הצטרפה פתח תקוה לפיילוט בניית חניון רובוטי מאובטח לאופניים (שלא כלל בתחילה את פתח תקווה). רובד נוסף שמחזק גם את הרכבת וגם את השימוש באופניים בעיר השטוחה והגדולה.
השנה הזו גם תהיה בסימן חישמול של לולאת השרון. אופי התפעול של הלולאה עוד לא ידוע אבל אפשר לסמוך על עיריית פתח תקווה שהיא תנסה להשפיע ככל יכולתה על המערכת להשארת התדירות המצוינת הנוכחית של הרכבות בין פתח תקוה ותל אביב. מפוסט שפורסם בינואר 2020 נראה שהם הגיעו להבנה עם הרכבת שיופעלו גם רכבות ישירות להרצליה (כלומר גם אם התדירות לתל אביב תפחת, התדירות המצרפית תישמר).
מטרו
תוכניות המטרו כבר מתקדמות לשלב ההתנגדויות לקראת אישורן אבל מודל התקצוב עוד לא ברור. מה שכן גם בתוכניות המטרו פתח תקוה על המפה, עם קו M2 שיקשר את שכונת סירקין, מרכז ודרום העיר לתל אביב וקו M3 שיקשר את כל הטבעת השניה של המטרופולין (לרבות אזורי מגורים מובהקים) עם אזור התעסוקה המתפתח במהירות. , אם נחבר לו את הקו האדום והקו הסגול (בתקווה שיוארך), הרי שפתח תקווה תהנה מארבעה קווי הסעת המונים. יותר מכל עיר אחרת בגוש דן למעט תל אביב. לכך נוסיף תוכניות ראשוניות לחיבור רק"ל בין ראש העין לפתח תקוה, כפיצוי על כך שמסיבות של מי תהום גבוהים (לפי הפרסומים) קו M2 לא ממשיך לראש העין ונקבל עוד נקודת חיזוק לפתח תקווה מול אחיותיה בגוש דן.
קו הרקיע של העיר משתנה במהירות. ולא פחות משישה מגדלים בין 30-40 קומות נמצאים בשלבי בנייה אחרונים לקראת איכלוס על חורבות מפעלי אסם ויכין. אליהם יתלוו עוד רבים בעתיד. כל זה יתאפשר רק בזכות המשך מתמיד של שיפור יכולות הניידות שלא באמצעות רכב פרטי. וטוב שהעיר שמה על כך את האצבע.
שונות
עוד פנינים קשורים לשיפור מרחב הולכי הרגל, הוספת רמזורים וכיכרות, רמזורי הולכי רגל עם "טיימר", ספסלי ישיבה מוצלים בסמוך לתחנות עמוסות (בנוסף לסככות), סלילת אספלט שקט ברחובות מסוימים, הצבת שלטי "שקט בבקשה"המבקשים להימנע מסירנות וצפירות ככל הניתן (חשוב ליצירת מודעות לנושא), שיפור תאורת הרחוב בדגש על צמתים בעייתיים, וגם במעבר מתחת לכביש 40 לכיוון תחנת רכבת סגולה, נשק וסע ליד בתי ספר, הקמת שביל אופניים בין צומת סגולה לתחנת הרכבת (כחלק מפרויקט טיילת נחל שילה), הטמנת קווי מתח גבוה באדמה ברחוב גיסין, הקמת חניון רכב כבד בסירקין (פחות משאיות שחונות ברחובות), הנגשת מעברי חציה ועוד, העשייה ניכרת בכל. בנובמבר 2019 גם הוכרז על קידום תוכנית אב לתחבורה, שתתמקד בשיפור הניידות בשלל האמצעים (ולא רק רכב פרטי).
לא את הכל אני אוהב. כמובן שנתקלתי גם בגשר הולכי רגל ואופניים חדש על גיסין (כשאני הייתי מעדיף את שיפור מפלס הרחוב והקלת חציות), ונתקלתי גם בהוספת חניונים ובהרחבת כבישים. אבל החיים האמיתיים הם אף פעם לא שחור ולבן אלא איזון ומה שחשוב זה לזהות את המגמה. ואת המגמה אני אוהב מאד.
כל מי שעוסק בתחום יודע כמה מעטים הם מכתבי התודה וכמה הם מחממים את הלב כשהם מגיעים. ולכן מגיע להם מקום של כבוד כי הם מעידים על העשייה הברוכה. מצורפות דוגמאות.
![]() |
פוסט של 15 דקות מנובמבר 2019 |
קווים עירוניים, קווים בינעירוניים וכל מה שבינהם
כולנו יודעים את ההבדל העקרוני בין קו עירוני לבין קו בינעירוני, אבל מסתבר שגם לנושא יחסית פשוט כמו זה יש מורכבויות לא קטנות. בואו נלמד אותם.
סוגי הקווים בישראל
לכל קו ישרישיון קו, ובו מופיעים כל פרטי הקו. (מסלול, תחנות, לוחות זמנים, מחירים ועוד).
אחד הפרטים המופיעים הוא סוג הקו. בישראל יכולים להיות רק שלושה סוגי קווים. עירוני, אזורי ובינעירוני. פעם היתה גם הגדרה עמומה של קו פרברי אבל כיום היא לא קיימת.
ההנחיות לתכנון ותפעול שירות תחבורה ציבורית באוטובוסים מסבירות לנו מה זה כל סוג קו. להלן תרגום שלי לשפה הרשמית שבהנחיות.
1. שירות עירוני - שירות שפועל באותה עיר, או שמקשר בין ערים שממש צמודות אחת לשניה ומייצרות מרחב עירוני אחד (תזכרו את המונח הזה). הוא יופעל באוטובוס עירוני נמוך כניסה ומונגש, שמותאם לאופי העירוני הכולל המון נוסעים שכל הזמן עולים ויורדים, דלתות רחבות ומנוע שמותאם לנסיעה במהירות איטית תוך כדי עצירות והאצות מרובות. מרבית הנוסעים בתחבורה הציבורית (כ-85%) עושים זאת בקווים העירוניים, וזאת על אף שהם מרכיבים רק כ-50% מהצי, לפיכך מעבר לענייני ביקוש והיצע צריך גם לספק בו רמת שירות גבוהה של לפחות 3-4 נסיעות בשעה. בתדירות כזו הנוסע לא צריך לבדוק לוחות זמנים, רק לרדת לתחנה ולחכות לאוטובוס הבא. התדירות היא הגורם מספר אחד המשפיע על מספר הנוסעים בתחבורה ציבורית. הרבה מעבר לכל האחרים. (ולא, אנחנו עוד לא שם, אבל זה הכיוון שחותרים אליו).
2. שירות בינעירוני - שירות שמקשר בין שני מרחבים עירוניים נפרדים. הוא יופעל באוטובוס בינעירוני המיועד לנסיעות ארוכות ולמהירות גבוהה בנוחות יחסית. לפי ההנחיות התדירות שלו היא תוצאה נטו של ביקוש והיצע. אם יש הרבה ביקוש אז יהיה הרבה שירות ואם אין הרבה ביקוש אז יהיה מעט שירות. (ואם הביקוש מוגבל רק לסופי שבוע או לימים ראשון וחמישי אז הוא יהיה רק בימים אלה).
3. שירות אזורי - שירות שמשרת את כל היישובים הקטנים והלא עירוניים. (קיבוצים ומושבים בעיקר). המדיניות הברורה של ישראל היא לספק להם שירות כלשהו. וההנחיות מגדירות את המינימום שאין לרדת ממנו - שירות מהיישוב (או ממקבץ יישובים קרובים) למרחב העירוני הקרוב, בתדירות של נסיעות בודדות ביום שמשתנה בהתאם לגודל היישוב הגדול ביותר שמשורת על ידי אותו קו. אם כל היישובים המשורתים קטנים (פחות מ-1,000 תושבים בכל אחד מהם), אזיי מספיקות רק 6 נסיעות יוצאות העירה ו-6 נכנסות מהעיר. (בערך שירות כל שעתיים, מספיק כדי לא להיתקע אבל לא יותר מכך). ואם יש שם יישוב קצת יותר גדול מ-1000 תושבים, אז צריך קצת יותר נסיעות. בעוד שגם ברמה העירונית וגם ברמה האזורית ההנחיות מדברות על מינימום שירות, הרי שברמה העירונית קווים רבים נדרשים לספק היצע גדול יותר עקב הביקוש הרב ותדירותם עולה על 3 נסיעות בשעה (ולעיתים יש תדירות מצרפית של מספר רב של קווים עירוניים בציר מסוים המגיעים יחד לתדירות פנטסטית). בקווים האזוריים לעומת זאת מדובר בתופעה נדירה יותר והמינימום לרוב נשאר מינימום. אנחנו משקיעים עברך 5% מק"מ הרכב שלנו בקוום אזוריים כאלה שמסיעים בערך אחוז אחד מהנוסעים. זו תמונת מראה לשירות העירוני שפועל ביעילות גבוהה בהרבה, אבל טועה מי שחושב שאם נבטל את הקווים ה"ריקים"האלה נוכל לפתור את בעיות החוסר בקווים אחרים, אנחנו רק נהפוך למדינה קצת פחות אנושית בשל כך ותו לא.
בואו נעשה לזה דיאגרמה פשטנית
אם העולם באמת היה כל כך פשוט אז פה היתה נגמרת לנו הבעיה. ואכן, בערך 90% מהקווים ברשת שלנו (שמונה קרוב ל-3,000 קווים) קל להגדיר. אבל חדי העין בטח שמו לב שיש כאן הרבה שטחים אפורים. מה עושים בהם?
![]() |
סכמה של מטרופולין תל אביב בחלוקה למרחבים עירונים |
השטחים האפורים
נתחיל מהמטרופולינים הגדולים. מה קורה כשיש קו מקצה המטרופולין אל קצהו? האם הוא עדיין עירוני?
ההנחיות דווקא נותנות לזה פתרון אלגנטי. כשהמטרופולין גדול מדי מכדי להוות מרחב עירוני אחד הוא פוצל לכמה מרחבים עירוניים. מרכז המטרופולין משותף לכל המרחבים, אבל מרחב אחד יכלול את הגלעין + צפון המטרופולין והמרחב השני יכלול את הגלעין + דרום המטרופולין ושלישי את המטרופולין + מזרח המטרופולין. התמונה משמאל ממחישה זאת.
מכאן שאם יש קו מבת ים לפתח תקוה לדוגמה, הוא בהחלט יכול ואף צריך להיות בינעירוני, אלא אם כן יש לו תכונות עירוניות מובהקות של נסיעה בצירים עירוניים ואיסוף והורדה לאורך כל הדרך. זה המקום להגיד שיש הרבה מקום לשיקול דעת מסוג כזה ביישום ההנחיות, ולא רק בנושא סוג הקו.
כלומר זה בסדר שקו 1 הוא עירוני, אבל אם נפתח קו מבת ים, דרך נתיבי איילון וכביש 5 ישירות לקרית אריה יהיה נכון יותר לעשות אותו בינעירוני וזה מותר לפי ההנחיות.
גם השירות משולי המטרופולין למרכזו מקבל החרגה בהנחיות. קו 274 מרחובות לתל אביב הוא מאד עירוני, אבל השירות המהיר דרך האוטוסטראדות מרחובות לתל אביב הוא מאד בינעירוני. כל עוד יש לנוסע גם שירות עירוני מונגש, זה בסדר לבנות מעליו רובד נוסף מהיר שיופעל בכלים בינעירוניים במקרה זה. זו גם הסיבה לקו שלי (347 מרעננה) שפועל באוטובוס בינעירוני. זה כמובן מביא לוויכוחים אינסוף מה יותר נכון, וזכור הוויכוח על קו 47 שהוגדר כבינעירוני למרות שמסלולו מאד עירוני. מרגע שקו הוגדר כעירוני או כבינעירוני ומרגע שנרכשו האוטובוסים להפעלתו מאד קשה לשנות את סוג האוטובוס הפועל בו, אך כבר היו דברים מעולם. מה שחשוב לזכור זה שבתחום האפור כולם צודקים וכולם טועים, פשוט כי אין תשובה נכונה אחת. אלה קווי אוטובוס מעטים שבהם קשה מאד למצוא את הנוסחה הנכונה ולכן שיקול הדעת האישי של מקבל ההחלטה גובר. יש כאלה שמעדיפים אוטובוס בינעירוני נוח יותר לישיבה ויש כאלה שיעדיפו אוטובוס עירוני נוח יותר לעליה וירידה.
הדיאגרמה שלנו עכשיו נראית ככה
הזכרתי קודם את סוג הקו "פרברי"מנוחתו עדן. הסיבה העיקרית שסוג קו זה שהיה נהוג באגד בוטל היתה שלא הצליחו לצקת לתוכו תוכן ברור שמבדל אותו מהשירות העירוני או הבינעירוני שפועל במקביל לו. בעבר היתה נטיה להצמיד לכל קו שמדלג על שתי תחנות את המילה אקספרס וזה פגע ביכולת לבדל את השירות. אבל בקווים מסוימים אגד כן הפעילו אוטובוס ביניים, שנהנה מצד אחד מדלתות רחבות "עירוניות" (אז עוד לא היה את חוק ההנגשה אבל היו לו מעט מדרגות ללא תא מטען שהקלו על הכניסה ויציאה ממנו) ומצד שני נהנה מכיסאות נוחים יותר שמותאמים לנסיעות ארוכות, היה מסודר כמו בינעירוני בלי שטח עמידה מול הדלת האחורית והכי חשוב, היה לו מנוע שלא צועק הצילו כשהוא עובר את ה-90 קמ"ש.
האוטובוסים הפרבריים הם קלאסיים לאותו שירות פנים מטרופוליני ארוך, וייתכן וכדאי להחזיר אותם. הם לוקחים את הטוב שבאוטובוס עירוני (הנגשה, עליה וירידה מהירה) ואת הטוב שבאוטובוס בינעירוני (נוחות נסיעה גדולה יותר לזמני נסיעה ארוכים (בפקקים) או במהירויות גבוהות (כשאין פקקים). בהנחיות אין התייחסות לפרברי אך יש קטגוריות שונות לקווים עירוניים (שכונתי/מקומי, עורקי, עורקי מהיר ותאו"מ (BRT). הקווים העורקיים המהירים הם הקווים שנכון יותר שיפעלו ברכב פרברי. ומאחר ובימינו הנגשה מתחייבת מחד, אבל למרחקים ארוכים לא רוצים לייצר נורמה של נסיעה בעמידה, הם יכולים להיות מפרקיים או אפילו דו קומתיים. בכך יהיה מקום לכסא הגלגלים אבל בלי שזה יפגע במספר המושבים על הרכב.
נעבור למגזר הכפרי
יש שתי דרכים לשרת יישוב.
האחד הוא באמצעות אותו מערך קווים אזוריים שהזכרתי קודם. חסרונותיו הם בתדירות הנמוכה ובצורך המובנה לייצר מעבר בעיר הקרובה לכל מי שיעדו רחוק יותר, אבל יתרונותיו הם התמחות, כולל יכולת לבצע התאמת שעות מדויקת לצרכים שונים (כגון הגעה לתחנת רכבת), יכולת להשתמש בכלי רכב קטנים המותאמים לביקוש הנמוך ויכולת גם לייצר קשר לא אמצעי בין הנהג לנוסעים הקבועים המעטים שלו. אפשר גם קצת לחסוך עלויות אם מטמיעים במערך הזה שירות גמיש.
אבל אפשר לשרת יישוב גם באמצעות קו בינעירוני שחולף בו. זה בדרך כלל עולה פחות ממערך קווים נפרד.
במדינות אחרות בהן יישובים קטנים פרושים כמו פנינים על מחרוזת של דרך ישנה זו שיטה מאד נפוצה, אבל בישראל מסיבות הסטוריות שונות מעטים היישובים הקטנים שיושבים ממש על הדרך. רובם יושבים בצד בקצה כביש גישה ארוך. כניסה ויציאה של אוטובוס בינעירוני המחבר שתי ערים הופך את הנסיעה ל"טיול"עבור כל מי שחפץ להגיע רק מעיר אחת לאחרת. זה נהיה יותר חמור כשהכניסה היא לחינם ואף אחד לא עולה או יורד בתחנות האלה. (שירות לפי קריאה אולי ימתן בעיה זו אבל כניסה כשהיא נדרשת תישאר סיוט). בעבר השיטה הזו היתה מאד נפוצה ופגעה קשות בחוויית השירות. כיום נשארו רק איים בודדים שלה. כתוצאה מהמעבר לפרדיגמה האזורית התושבים במרחב הכפרי קיבלו שירות יותר מותאם לצרכיהם, שזה במקרה שלהם שירות פחות טוב בדרך כלל ממה שהיה קודם, אבל השירות הבינעירוני השתפר מאד בזכות כך.
אבל בגלל ההיסטוריה הזו של חלוקה לא ברורה, יש בלבול מתמיד בין אזורי לבין עירוני ארוך קצת או בינעירוני קצר. בעבר לכל קו באורך בינוני קראו אזורי. גם אם זה היה קו מרחובות ללוד. יש גם יישובים שבעבר קיבלו שירות אזורי ובעקבות גדילתם והפיכתם לעיר הם מקבלים עכשיו שירות בינעירוני, כדוגמה הקשר בין כפר יונה לנתניה. ההבדל העיקרי בין אזורי לבינעירוני הוא גם במסלול (כי קו אזורי ייכנס גם ליישובים קטנים באמצע) אבל בעיקר בתדירות הנדרשת.
מאחר ותחושת אורך קו היא סובייקטיבית, הרי שבמרכז הצפוף קווים קצרים קיבלו מהר את ההגדרה בינעירוני (נניח נתניה תל אביב), אבל במדבר קווים באותו אורך (נניח ערד-באר שבע) קיבלו את הטייטל אזורי. ההנחיות עושות סדר רב בהגדרות הסובייקטיביות האלה אך קשה לשנות מונחים שהשתרשו לאורך שנים.
יש כמובן יוצאי דופן רבים. קו עירוני שמסתיים מחוץ לשטח המוניציפלי של העיר מבלבל אנשים (לדוגמה קו מאופקים לתחנת הרכבת שלו שנמצאת בשטח מועצה אזורית מרחבים) הוא עירוני לפי כל פרמטר אפשרי אבל קו הגבול הדמיוני הזה גורם לבלבול. לעיתים הקו העירוני אשכרה מסיים ביישוב שנמצא לצמוד לעיר הקרובה מאחר ובו היה שטח לתחנת קצה (כדוגמת קו 2 בעפולה שמסיים ביישוב הקטן דחי). זה לא משנה את הגדרתו אבל מבלבל מאד. היישוב דחי כמובן מקבל שירות חריג ביחס לגודלו בזכות תחנת הקצה הזו.
כך גם יש קו שמקשר בין שתי ערים באופן אזורי מובהק, כזה עם כניסה ויציאה מכל היישובים בדרך. לעיתים הוא יוגדר כבינעירוני כדוגמת קו כביש אלון בין ירושלים לבית שאן (בכל זאת זה מרחק ארוך) ולעיתים הוא אולי יוגדר כאזורי כמו הקו מאשדוד לקרית מלאכי דרך כל יישוב מועצה אזורית באר טוביה. זה הופך את הקו ליותר יעיל כי נוסעים בו בשני הכיוונים בכל שעות היום. (וזה עדיין מעט אנשים) האופי הוא בדרך כלל אזורי מובהק, גם אם הקו לא מוגדר כך. זו עוד דוגמה לתחום אפור בהגדרות. הדיאגרמה שלנו הולכת ומסתבכת ככל שאנחנו מוסיפים אליה מקרי קצה כאלה ואחרים. אבל הם כבר באמת השוליים הלא חשובים של הרשת.
ויש קווים שמשרתים אזורי תעשיה או מוקדים מחוץ לעיר, האם הם עירוניים, אזוריים או בינערוניים? מטבריה לבית החולים פוריה לדוגמה תוכלו למצוא את כל שלושת הסוגים (הסוג העירוני הוגדר כדי לאפשר באחד הקווים נגישות לבית החולים, הסוג האזורי נכנס לכל היישובים בדרך ומסתיים באלומות והבינעירוני ממשיך דרך יבנאל לעפולה).
אז - באיזה סוג קו אתם נוסעים?
בעד ונגד מטרו
קווי המטרו המתוכננים בגוש דן סיימו את שלב התכנון ונמצאים בשלב ההתנגדויות לקראת אישורן הסופי. זו הזדמנות מצוינת לסקור את מה שיש למתנגדים לומר עליהן. אבל בשביל זה צריך גם להבין את התומכים במטרו.
בעד
בפוסט קודם שלי בנושא מ-2016, שנכתב בתום התכנון הראשוני, סיקרתי את ההיסטוריה שהביאתנו עד הלום כמו גם את הטיעונים העיקריים בעד הפרויקט כפי שהובאו על ידי הצוות המתכנן ואת תהליך בניית הרשת הרעיונית המוצעת. אתם מוזמנים לקרוא כאן.
ביולי 2020 הופץ דוח מנהלים המפרט את ההשפעות החיוביות הכלכליות, החברתיות והאורבניות של המטרו המוצע. אתם מוזמנים להוריד אותו ולקרוא אותו במלואו בדף זה. פרק "הבעד"בפוסט שלי יסתמך על הכתוב בדוח הנ"ל.
1. טיעון הגודל
מטרופולין ת"א הוא הגדול במטרופוליני ישראל, הוא מרכז 44% מתושבי המדינה ו-50% מהתעסוקה והוא יגיע לכ-5.4 מליון תושבים ב-2040. מעטים המטרופולינים המערביים בסדר גודל זה שאין בהם מטרו. למעשה יש מטרו גם בהרבה מטרופולינים קטנים בהרבה.
ישראל גם ייחודית לעומת המערב בכך שאוכלוסייתה ממשיכה לגדול בקצב מהיר. ואזור גוש דן גדל בקצב מהיר יותר משאר חבלי הארץ.
2. טיעון התמיכה בצפיפות ובאורבניות
ישראל היא מהמדינות הצפופות בעולם, והיא ממשיכה להצטופף עוד ועוד, כאשר המחסור בקרקע הופך ליותר ויותר אקוטי. יחד עם זאת גוש דן לא מתקרב לערכי הצפיפות המוכרים מערים עם מערכות מטרו מפותחות. מטרו יתמוך בציפוף גוש דן ובכך בעקיפין גם בשמירה על השטחים הפתוחים הסובבים אותו. עיר צפופה היא גם עיר בריאה יותר, בעיקר אם מתקיים בתוכה עירוב שימושים בריא כמו שהמטרו מעודד (פיתוח של תעסוקה באזורי התחנות גם בערי השינה מחוץ לליבת המע"ר).
המטרו יאפשר יצירת מרחבים נעימים יותר להולכי רגל, בין אם זה כיכרות ציבוריות או סתם מדרכות רחבות יותר על חשבון הרכב הפרטי, וכל אלה ייתמכו בצפיפות הגבוהה יותר שתושג בקרבת התחנות.
3. טיעון ריסון הגודש
![]() |
מקור: כאן |
בעוד אין צפי שאנשים יוותרו על רמת החיים שרכב פרטי מבשר, יש צפי שרבים מהם יעשו החלטה רציונלית וישאירו את הרכב בחניה בבית או בחנה וסע קרוב ויסעו לעבודתם בתחבורה ציבורית אם היא תהיה מספיק אטרקטיבית. הרכב הפרטי ישמש למטרות אחרות (כגון נסיעה לטיול בסופ"ש). זו המודל המוכר מערי אירופה בהם רמת המינוע כפולה משלנו כבר כעת, אך התח"צ האיכותית מביאה לשימוש מושכל יותר ברכבים הקיימים.
הפקקים לא ייעלמו, אבל המטרו ייתן להם אלטרנטיבה ולכן הם גם לא יחריפו. בתורו המרו גם יחסוך צורך בפתרונות יקרים אחרים להקלה בפקקים כגון הרחבת דרכים באזורים צפופים.
לריסון הגודש יש גם השלכות סביבתיות, מאחר והמטרו כולו חשמלי, בעוד חזון "כל הרכבים חשמליים"רחוק קצת יותר. הזיהום הגדול ביותר מכלי רכב נרשם בעת עמידה בפקק, שהגידול בה כאמור ירוסן.4. טיעון החסכון בזמן
גודש = זמן. מהירות הנסיעה במטרופולין תל אביב בשעות השיא איטית והולכת ויורדת עם הזמן ועומדת בשיא על 20 קמ"ש בלבד. מהירות הנסיעה של התחבורה הציבורית באוטובוסים איטית אף יותר ועומדת על 15 קמ"ש. פרויקטים כמו מהיר לעיר יתנו העדפה שתגרום לפער בינם לבין הרכב הפרטי להצטמצם קצת, אבל הרכב הפרטי עדיין יהיה יותר אטרקטיבי.גם רכבת קלה לא מפתחת מהירות גבוהה במיוחד. היא הולכת לנצח את הרכב הפרטי בשעות השיא, אבל לא בפער גדול במיוחד ומאחר ומהירותה קבועה גם בשפל היא הולכת להפסיד לו בשפל. המהירות המסחרית של רק"ל היא עשויה להגיע ל-23 קמ"ש אבל עם זמן ההגעה לתחנה וההמתנה זמן הנסיעה האפקטיבי משקף מהירות נמוכה יותר לעומת הרכב הפרטי.
מטרו שמסוגל לנסוע עד 100 קמ"ש בין תחנות, מפתח בגלל התחנות מהירות מסחרית של כ-40 קמ"ש בלבד, אבל זה עדיין פי שתיים מרכב פרטי ורק"ל, בפרט אם אתה במקרה גר ממש מעל תחנת מטרו ועובד ממש מעל תחנת מטרו. אבל גם אם זה לא בדיוק המצב, בזכות הפער הגדול במהירות הנסיעה הוא מנצח את הרכב הפרטי גם עבור אנשים שצריכים להגיע אליו מקצת יותר רחוק.
![]() |
מקור: כאן |
5. טיעון היעדר הקיבולת של המערכות הנבנות כעת
שלושת קווי הרכבת הקלה הנבנים כעת חשובים מאד, ועשויים להכפיל את היקף המשתמשים בתחבורה הציבורית בגוש דן, אבל הצלחתם תהיה להם לרועץ מאחר והצפיפות החזויה בהם בשנת היעד תהיה מאד גדולה. מערכות טובות תמיד צפופות בשעות השיא, אבל המשמעות היא שנוסעים "עודפים"נשפכים חזרה לאלטרנטיבות הבעייתיות יותר לרבות רכב פרטי על כל השפעותיו הרעות על הסביבה הבנויה.כתוצאה מבעית הקיבולת שלושת קווי הרק"ל לא ישיגו את היעד המוצהר של משרד התחבורה - 40% מנסיעות השיא במטרופולין בתחבורה ציבורית. במסמך כתוב שהיום אנחנו על 10% בלבד, ב-2027 הרק"לות יביאו אותנו רק לחצי מהדרך (20%) ורק המטרו יביא אותנו למטרה הנכספת. אגב מדריד שהיא אחת מערי המודל שהמתכננים ראו לנגד עיניהם מתהדרת כבר ביותר מ-40% נוסעים בתח"צ וכך גם ברצלונה, ברלין, לונדון וליסבון, כך שמדובר בהחלט במטרה ריאלית.
6. טיעון אגרות הגודש
אגרות גודש הן כלי בעייתי. מחד תרומתן לניהול הביקוש לא מוטלת בספק, מאידך היכולת הפוליטית להכריז עליהן קטנה מאד. לכן הן כלי מאד לא נפוץ. לכאורה אין קשר בין הטלת אגרות גודש לבין רכבת תחתית, אבל למעשה כמעט ואין יכולת פוליטית להטיל אגרות גודש ללא מטרו איכותי ומתפקד הנתפס כאלטרנטיבה. תוסיפו לזה את המעבר החזוי לרכבים חשמליים שבגללו האוצר שובר כבר כיום את הראש איך לשנות את נוסחת המיסים מרכב פרטי כך שקופת המדינה לא תיפגע (מעבר ממס על דלק למס על שימוש) ותבינו למה האוצר רואה במטרו גם כלי הכרחי לשמירה על קופת המדינה ולא רק להוצאה גדולה.
7. טיעון סגירת הפערים מול אירופה
ההשקעה עד עתה בתחבורה הציבורית הינה נמוכה משמעותית לעומת שאר מדינות ה-OECD. משרד האוצר אמד אותה ב-250 מיליארד שקל. במטרופולין ת"א מושקעים כ-2000 דולר לתושב לעומת כ-15,000 דולר לתושב באירופה. כשהטיעון הזה נשמע לבד הוא נשמע כמו טיעון של ילד בן 5 (ואם כולם יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ?) אבל בשילוב עם כל הטיעונים האחרים הוא משמש בעיקר כגורם מסביר למצב הנוכחי והלא טוב ולפיכך כגורם שיתוקן אוטומטית אם יתבצעו השקעות נבונות. המטרו לפי כותבי הדוח היא ההשקעה הנבונה ביותר האפשרית.
מה שחשוב יותר הוא שההשקעה הזו מחזירה את עצמה תוך 5-10 שנים, בעוד החישוב הכלכלי הוא ל-20 שנה קדימה לפחות. כלומר על כל שקל שמושקע המדינה תרוויח 2.5-3.5 שקל בעשרים שנה. וכל שנה אחר כך של הפעלה היא רווח נקי נוסף.
לכן בכל העולם ממשיכים לבנות מטרו, ומרחיבים מערכות קיימות. זה פשוט האמצעי היעיל ביותר עד כה שהמציא האדם לניוד מסות של אנשים בסביבה אורבנית. וגם בעולם הדינמי שלנו, עוד אין באופק משהו יעיל בקנה מידה כזה.
8. הטיעון החברתיתחבורה ציבורית היא מטבעה זולה יותר מאחזקת רכב פרטי, אמנם יהודי חכם אמר פעם שעיר טובה היא עיר שעשיריה נוסעים בתחבורה הציבורית ולא עיר שענייה רוכשים רכב פרטי, אבל אין לזלזל בכך שבראש ובראשונה ייהנו מהמטרו אנשי השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, אלה שמרכיבות היום את עיקר הנוסעים באוטובוסים. הן יקבלו את המרצדס של התחבורה הציבורית, ויחלקו אותו עם מעמדות גבוהים יותר שהיום לא מוכנים לנסוע באוטובוס אבל יסכימו לנסוע במטרו עקב יתרונותיה. בכך יושג שיוויון חברתי טוב יותר, ובכלל אני תמיד בעד לשפר לנוסעים הקיימים ולא לכוון אך ורק לנוסעים חדשים. ההזדמנויות התעסוקתיות ייפתחו יותר לא רק לתושבי גוש דן, אלא גם לתושבי שאר הארץ שיוכלו להגיע בקלות לכל מקום בגוש דן ולא רק ל"מרכז העניינים"כמו היום.
עכשיו אחרי שתמצתתי לכם 78 עמודים של תועלות ל-8 סיבות עיקריות ומנומקות היטב, ואחרי שלא מצאתי בכתוב ולו מילה אחת על החסרונות של מטרו, בואו נשמע מה יש לצד השני לומר על כך.
נגד
את הטענות נגד אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים: טענות נגד הקונספט של המטרו בכללותו וטענות נקודתיות שהועלו במסגרת ההתנגדויות, אבל גם הן חושפות בעיות עקרוניות. אתחיל בראשונים ואמשיך לאחרונים.
1. זה יקר לבניה
אחת הסיבות העיקריות שלא נבנה בישראל מטרו עד עתה, היא שלתפיסת רבים זה פשוט היה מעל לכוחה של המדינה להקים כזה פרויקט. המתנגדים טוענים שזה עדיין נכון ושהסיכוי שנתקע עם פיל לבן חצי גמור מאד גדולים.
פרויקט המטרו אמור לעלות 150 מיליארד שקל, זה המון. זו גם הערכה גסה (אומדן) כי אף אחד לא יודע לשקלל את המרכיבים הרבים של הבניה עד לשקל האחרון כעת.
אבל זו הערכה גסה שנכתבה על ידי הוגי ומתכנני המטרו, שיש להם אינטרס מובנה באישור הפרויקט, ולכן יש חשד סביר שהיא מוטה כלפי מטה. לא מדובר על שחיתות חלילה אלא על טבע האדם. כותבי האומדן מאד משוכנעים בנכונותו. עם זאת מחקרים מהעולם על פרויקטים ענקיים מגלים שכמעט תמיד בכדי להצדיק את אישור הפרויקט כותבי התוכנית מתעלמים מכל מה שאפשר להתעלם ממנו ומעגלים כלפי מטה את כל הרכיבים שאפשר לעגל ומנגד נוטים להפריז בתחזיות לתועלת הכלכלית שהפרויקט יניב. התוצאה היא ש-150 מיליארד שקל הם המחיר הנמוך ביותר ואולי הלא ריאלי של המערכת. ואם הכל יתנהל כשורה אז המחיר יהיה כ-165 מיליארד (10% יותר), ואם כלום לא יתנהל כשורהאז אפילו 300 מיליארד (100% יותר). ואם גם צד התחזיות יתפספס אז אולי כל הפרויקט יצא לא כדאי.
2. זה יקר לתחזוקה שוטפת
כמה עולה לתחזק מטרו? במילה אחת "הרבה". מנהרות הן דבר יקר מאד לתחזוקה, ומנהרות שמסיעות מאות אלפי אנשים ביום דורשות עמידה בתקנים מחמירים במיוחד. כך גם תחנות ושטח הרצפה הענק שהן מכילות. תחזוקת המעליות, הדרגנועים, הרכבות, המסילות, המשכורת לעובדים המסורים, עלויות מוסך הדיפו, עלויות החשמל, עלויות האבטחה...
המשמעות היא שהמטרו יגדיל את הסובסידיה שהמדינה משלמת לאחזקת מערך התח"צ פי 2 או פי 3 מהמצב הנוכחי, ושכסף לתפעול איכותי ביותר תמיד יחסר. הסיכוי שנקבל מערכת נקיה, נוצצת ויעילה כמו בהונג-קונג לא גדול. עם קצת מזל נקבל מערכת יעילה אך לא נעימה ומתיישנת במהירות כמו התחתית של ניו-יורק. (אגב הונג קונג היא דוגמה לרכבת תחתית שהיא בעצם חברת נדל"ן ענקית ולכן היא רווחית בטירוף, ובעוד שסביר שגם במערכת המטרו שלנו יוכנסו אלמנטים של הכנסות מנדל"ן, סביר שאלה שישויכו ישירות למפעיל לא יגרדו את הקרסוליים של ההוצאות הגדולות, וזאת בדומה למרבית שאר המערכות בעולם שהן לא הונג קונג. ומה יקרה כשיגיע הזמן להחליף את הקרונות? סביר שימשכו אותנו עם קרונות ישנים ומתפרקים שנים רבות אחרי מועד זה...
3. יש לכסף הזה תועלת אלטרנטיבית
הכסף יכול לשמש לפרויקטים אחרים, גם בתחום התחבורה, אבל גם בתחומים אחרים לגמרי (בטחון, בריאות, חינוך) ואפילו לאי הגדלת הגירעון בזכות אי השקעה בכלום יש ערך אלטרנטיבי. לזרוק אחוז גבוה כל כך מתקציב המדינה על פרויקט אחד נראה יותר מדי מוכוון מטרה. מה גם שהוא עוזר לכאורה רק לחצי מתושבי ישראל שהם במקרה, ברובם, גם החצי השבע יותר גם ככה.
4. מה עם הפריפריה?
נכון ש"מדינת תל אביב"נורא גדולה וחשובה, אבל היא לא פני הכל. מדינת ישראל לא יכולה לעשות כלום נגד זה שגוש דן כל כך חזק, כפי שהוכיחו כל ניסיונות פיזור האוכלוסיה הכושלים לאורך השנים, אבל היא בהחלט לא צריכה לעודד את המגמה ולהעצים אותה. בסוף מדינה שיש לה יותר ממרכז אחד היא יציבה יותר.
אמנם עוד לא קרה שחברה עברה לבאר שבע בגלל הפקקים. (הן מעדיפות לעבור לאירפורט סיטי), אבל בהחלט אפשר להשקיע את הכסף בעידוד צמיחת התעסוקה האיכותית בבאר שבע ובחיפה, ואולי גם בתשתיות איכותיות יותר דווקא שם ואז אולי זה יקרה, הן אולי לעולם לא יגיעו לעוצמת גוש דן, אבל הן גם לא צריכות, הן רק צריכות לעמוד בפני עצמן.
5. עוד לא מוצו האפשרויות האחרות
ערים רבות בעולםבונות מערכות BRT, כדוגמת המטרונית החיפאית. מדובר במערכת יקרה המדמה רכבת קלה על גלגלים. אבל היא עולה חמישית מעלות רכבת קלה או 1/25 מעלותה של מערכת מטרו. המשמעות היא שבעלות 3 קווי מטרו אפשר לבנות 75 קווי BRT בגוש דן. היא מספקת את האטרקטיביות הנדרשת מהמערכת בשיא בוקר גם אם לא באותה עוצמה כמו מטרו, אבל יש הגורסים שלגוש דן היא בהחלט מספיקה. ניסיון לעשות קווי BRT כאלה בגוש דן נכשל כשלון מחפיר בגלגול הקודם של נת"ע עקב התנגדות ראשי הרשויות והוחלף בתוכנית מהיר לעיר, שדואגת להרבה נת"צים ומת"צים לקווים הקיימים, אך לא מתיימרת לייצר את שדרות הסעת ההמונים החזקות שמערכת BRT מתהדרת בהן.
גם אפשרות לעוד רכבות קלות לא נבחנה כמו שצריך. המטרו היקר משאיר חורים רבים ללא כיסוי, ומערכת של 15 קווי רק"ל במקומה תיתן כיסוי טוב יותר. בקיצור - האם ייתכן שהדגש על המהירות מוגזם?
אומרים שהאויב של הטוב הוא הטוב מאד. בזמן שכולם מדברים על מטרו הוקפא קו הרק"ל הצהוב, על אף שעמדת אנשי המקצוע היא שצריך אותו גם עם תוכנית המטרו (כי הוא מכסה חור ברשת המטרו), האם יצליחו לאשר גם מטרו וגם אותו? גם הקו החום מדשדש כבר שנים בדיונים אם הוא צריך להיות רק"ל, BRT או משהו באמצעולא ברור אם יש לו עתיד בעידן המטרו.
6. עד שייבנו מטרו כבר יגיע המשיח
המשיח בהקשר שלנו הוא שינוי הרגלי העבודה לעבודה מהביתבהיקפים גבוהים בהרבה מהיום, מה שהקורונה לימדה אותנו שאפשר לעשות. משיח נוסף הוא המכונית האוטונומית (על אף שמחקרים הראו שהיא מגדילה גודש ולא מקטינה אותו) והמשיח הכי רלוונטי הוא המכונית המעופפת (או יותר נכון, רחפן הנוסעים המעופף). זה מעיד על כך שהמטרו יחיה על זמן שאול ובמקרה שלו אם הוא ייחנך ב-2040 הוא באמת יהיה כבר לא רלוונטי גג ב-2060. ובזמן ה"רלוונטי"כבר יוטמעו הלאט לאט הטכנולוגיות החדשות ולכן התחזיות שלו יתפספסו כל הזמן כלפי מטה ככל שהרחפן המעופף והעבודה מהבית ימשיכו לצבור תאוצה. האם שווה להיכנס לפרויקט שברור (לדעת המתנגדים) שאין לו אופק ארוך טווח?
7. לא נעים לנסוע במטרו.
המטרו כמובן תורם לציפוף ומגדיל את ההולכים ברגל בעיר, אבל מאחר והוא מתחת לפני הקרקע הוא תורם לעיר מבחינה פיזית בעיקר מפגעים, בדמות כניסות לתחנות החוסמות חלק מהמדרכות, פתחי איוורור אימתניים, ריחות רעים ועכברושים, מקומות חשוכים אידיאליים לביצוע פשעים ושאר מרעין בישין. הוא הופך את הנסיעה לעבודה לנסיעה קלסטרופובית מהירה אך מעיקה, פוגע בחוש ההתמצאות ובקשר האינטימי עם סביבתנו וגורם לכולנו להרגיש כמו עכברים במבוך. כלומר - ליעילות הזו יש מחיר, והוא די גבוה. גם נושא המדרגות מועלה כבעיה (אם כי בארץ בטוח יהיו מעליות מונגשות), וגם נושא הצפיפות. כי מערכת מצליחה היא הרי מערכת צפופה. וצפיפות זה גם קורונה...
במסגרת ההתנגדויות התראיינו גם ראשי הערים בהם יעבור המטרו לעיתון, והתפרסמו עוד כתבות על התנגדויות ספציפויות יותר. מהם ניתן ללמוד על עוד כמה בעיות שהמטרו מביא איתו.
8. מעט מדי תחנות
תחנות הן המרכיב היקר ביותר לבניה במטרו, וגם המרכיב העיקרי שמעכב את הנסיעה. והעיריות כמובן רוצות כמה שיותר מהן. אמרנו שעקרונית צריך מרחק של קילומטר ואולי אף קצת יותר בין תחנה לתחנה אך את העיריות והתושבים זה לא מעניין. התוצאה היא לחצים לפגיעה ביעילות של המערכת המוצעת על ידי הארכת ופיתול התוואי והוספת עוד תחנות, כך שלעתים המרחק בין תחנות נשמר אבל התוואי נהיה ארוך יותר ופחות אטרקטיבי מקצה לקצה..חלקן של ההצעות התקבלו (ברעננה הוארך התוואי ונוספה תחנה במזרח העיר לדוגמה) וחלקן עוד לא (ברמת גן לדוגמה שראש העיר קובל שיש בה רק תחנה אחת, או בפתח תקווה בה ראש העיר רוצה לפתל את התוואי להוספת עוד תחנה ברמת סיב). דוגמה ללחצים פוליטיים שכאלה אנו רואים ברכבת ישראל (שם המרחק צריך להיות גדול יותר בין תחנות) ובתחנות הרבות המיותרות יחסית שנבנו בה בשנים האחרונות. הדוגמה הבולטת היא בין חולון לבת ים (5 תחנות במרחק של 1.5 ק"מ בינהן, לא מתאים לרכבת כבדה, 3 היו מספיקות).
9. מעבר מתחת לבנייני מגורים
לאחרונה הועבר חוק חדש שמסתכל על הקרקע בתלת מימד, ומאפשר להפחית את כמות הפיצויים שמשלמים לבניין אם משתמשים בשטח שמתחתיו או מעליו. בעוד מדובר במהלך נכון מבחינה עקרונית. תהליך הבניה של מנהרה ענקית מתחת לבית שלך הוא לא משהו שלא משפיע עליך. הבניין עלול לרעוד ולהינזק וגם ההבטחות היפות לגיבוי מלא לא יפצו על עוגמת הנפש.
מטרו אוהב קווים ישרים והיכן שהוא צריך להסתובב הוא אוהב להסתובב ברדיוס גדול. פשוט לא ניתן להשאיר אותו אך ורק מתחת לרשת הדרכים הקיימת והוא חייב "לגנוב פינות"פה ושם. אם הבית שלך עומד על הפינה הזו אתה נפגע. כך גילו תושבי שכונת 2005 ברעננה שהמטרו חותך באלכסון מתחת לשכונה שלהם בדרכו מתחנת רכבת רעננה מערב (קישור חשוב) למרכז אחוזה (תחנה חשובה). השימוש ביתר של המשולש במקום בשתי צלעות כמובן מאד יעיל כלכלית ותחברותית, אבל מישהו נפגע ממנו.
אחרי ההפעלה יש למפלצת המתכת השפעות לא מבוטלות על איכות החיים. קוראים לזה "רעידות". תושבים בעולם שגרים מעל קו תחתית מרגישים כל רכבת שעוברת. בטווח הארוך אין עם זה בעיה. יש דירות ששוות יותר (בגלל קירבה לתחנות מטרו) ובחלקן זה מתקזז עם ירידת ערך בגלל רעידות חוזרות ונשנות. עיר טובה היא עיר עם מגוון של דירות בעלות יתרונות וחסרונות שמגוונות את טווח המחירים. אבל תנסו להסביר לתושב שרכש דירה ברחוב שקט לפני עשרים שנה, שלמרות שהתחנה תהיה רחוקה ממנו הוא יסבול מרעידות שלא יאפשרו לו לגור בדירה לעת זיקנה יותר, וכשימכור את הדירה הוא ימכור אותה במחיר מופחת.
וזה לא רק בנייני מגורים. גם אוניברסיטת בר אילן לא מבינה כיצד מבנה המעבדות שלה, הנמצא מעל התוואי המתוכנן, יצליח לתפקד עם כל הרעידות האלה.
10. הצורך בהפקעה והריסה של בניינים שלמים
אם את המנהרה חופרת תולעת, הרי את התחנות חופרים לרוב מלמעלה למטה. יש שיטות חפירה יקרות יותר מלמטה למעלה שממזערות את הפגיעה למעלה, אבל אין שיטה שמעלימה אותה לגמרי. לשם כך לעיתים יש צורך לפנות בניינים שלמים. זה עלה בהקשר של הבניינים הקטנים בקינג-ג'ורג'בואכה אלנבי. שורה שלמה של בניינים תיהרס לטובת העבודות, ולאחר מכן לטובת כיכר גדולה שתתמוך במספר הולכי הרגל הרב שיישפך מהתחנה. לטענת המתנגדים זה לא מידתי, וגם פוגע בעירוניות הצפופה במקום לתרום לה. יש עוד די הרבה בניינים כאלה לאורך התוואים השונים שמיועדים להריסה, וכל דייר בבניין כזה הוא עולם ומלואו שעכשיו מתהפך עליו.
11. תקופת העבודות
הרבה תוכניות בניה למגורים ותעסוקה ייעצרו במהלך העבודות. חלקן נעצרו כבר עתה בעת שהקו בדיונים כדי שלא ייקבעו עובדות בשטח במקומות שהיום פנויים מבנייה. עבור יזם שרוצה להתחיל לבנות, דחיה של עשר שנים היא פגיעה כלכלית אנושה, וכך גם עבור דיירים שמחכים להתחדשות עירונית, וכן לחנויות שיסבלו מהעבודות. 10 שנים של עבודות אולי יניבו בסוף עליה בערכי הקרקע, אבל לא כל הנפגעים יזכו להגיע ליום הזה.
מתחמי ההתארגנות הגדולים - גם מאבק זה מגיע בעיקר מתל אביב, וספציפית בהקשר של גן הכובשים ליד שוק הכרמל שהולך להיתפס לתקופה של עשור לפחות. המאבק הזה יגיע בהמשך מעוד מקומות, אני בטוח.
12. למה הדיפו אצלנו?
רכבות צריכות מקום לישון בלילה, וצריכות לראות רופא (דהיינו מוסך) על בסיס קבוע לשם רפואה מונעת וטיפול במחלות חמורות יותר. הן צריכות להתמלא בחול (שמשמש לבלימה) מדי יום ועוד. כל זה צורך שטח גדול והרבה מאד תנועה של עובדים ומשאות שהוא מביא איתו.
עיריית כפר סבא רוטנת על כך שהשטח הגדול הזה מצוי בשדה פתוח מול בתי התושבים בכפר סבא הירוקה, במקום בשדות הארנונה של שכנתה רעננה. בתגובה מפתיעה עירית טירה הציעה שהמטרו יוארך עד אליהם והיא תארח את הדיפו. (מה שכמובן ייקר את עלות הפרויקט), עיריית רשל"צ רוטנת על כך שהדיפו המוצע בשטחה יגזול ממנה שטח נדל"ן יקר לפיתוח שכונות ותעסוקה נוספת (כאילו שחסר לה). מתחם תחזוקה ענק, גם אם הוא של כלי שקט וידידותי לסביבה, הוא סוג של מפעל. וברור למה יש פה נימבי חזק. נת"ע אומרת שהיא יכולה אולי לכסות את הדיפו בגג ואולי אפילו לתכנן מעליו עוד שימושים שיתרמו לעיר, אבל זה ייקר את הפרויקט עוד.
![]() |
דיפו הרק"ל הירושלמית. מבט משכונת המגורים של הגבעה הצרפתית. (דיפו של רכבת תחתית יהיה כמובן גדול בהרבה). מקור: כאן |
13. איפה נגמר גוש דן?
ראש עיריית טייבה מוחה על כך שהמטרו לא מגיע עד אליו, עיריית ראש העין גילתה להפתעתה שלכאורה בגלל מי תהום גבוהים הקו שכבר הובטח לה יסתיים בפתח תקווה, בדרום הקו משרת את רחובות אבל מה עם יבנה הצמודה?
לכל מערכת יש גבולות וערים שנמצאות מחוץ לגבולות האלה מוחים על כך. מענה חיובי ייקר מאד את המערכת היקרה גם ככה, מענה שלילי מייצר סנטימנט שלילי ואדנותי לכל הפרויקט.
14. הרצון למקסם את הארנונה מתעסוקה
ראש עיריית הוד השרון גילה שבשל הרצון לשרת בצורה מיטבית את "עיר תע"ש"שתקום בין רמת השרון להוד השרון, הקו נכנס לעירו במיקום לא אופטימלי מבחינתו. מה שמתפספס בקו הוא אזור התעסוקה (הצנוע אך בעל הפוטנציאל) בדרום הוד השרון. על אף שהקו משרת את מרכז הוד השרון ראש העיר יצא בהצהרה חריפה ש"הקו לא משרת במתכונתו הנוכחית את הוד השרון". כלומר, אם אני לא יכול בזכות הקו לבנות מגדלי משרדים של 40 קומות בשטח יחסית פתוח וקל למימוש, ומנגד אם אני מספק לאזרחים גרעוניים בארנונה הזדמנות טובה יותר לעבוד מחוץ להוד השרון (בתל אביב לדוגמה) אני לא צריך את הקו בכלל. זה מעיד על ראיית המיקרו (הנכונה לשעצמה) של ראשי הערים לבין ראיית המאקרו הכלל גוש דנית (הנכונה לשעצמה) של מתכנני הפרויקט.
ככלל התכנון הקיים תומך בעיקר בשכונות הענק האמורות להיבנות בגלילות, בעיר תע"ש, בסירקין, בצריפין ובמקומות נוספים. השכונות מכילות עירוב שימושים בצורה די צנועה ומיועדות בעיקר למגורים, למגינת ליבם של ראשי הערים.
15. לא שיתפו אותנו
המטרו חוצה עשרות רשויות, וכדי להקל (או בכלל לאפשר) את בנייתו מקדם משרד האוצר את חוק המטרו שיחליש מאד את כוחן של הרשויות ויאפשר לגורמים המתכננים והבונים לעבוד ב"טריטוריה משלהם". זה כשלעצמו מייצר התנגדות של ראשי רשויות ותושבים כאחד, כי הקרקע החוקית פשוט לקבוע להם עובדות בשטח היא תקדים מסוכן מבחינתם.
שיתוף ציבור הוא עסק מסובך, וקשה לעשות אותו בצורה שכולם יצאו מרוצים, ולו רק בגלל שגם אם השקעת בכך מאמצים רבים, לא כולם נחשפו למאמציך. ובעיקר בגלל העובדה שאם אמרת לא להערה כזו או אחרת, גם אם באופן מצקועי ומנומק, זה נחשב ש"לא הקשבת לציבור" (אבל מה לעשות שאי אפשר להגיד כן להכל). כל זה מגדיל את חוסר שביעות הרצון מהתנהלות הפרויקט כולו ומייצר פוליטיזציה של התכנון על ידי ניסיונות השפעה גם מחוץ למנגנוני שיתוף הציבור המוגבלים שהמתכנן מציע.
מנגנון ההתנגדויות כבר נמצא בסוף הדרך התכנונית, אמנם הפרסום הרשמי שלו תמיד קטן ומובלע, אבל בפרויקט גדול כל כך ומושך כותרות כל כך תהיו בטוחים שהיעדר החשיפה היא לא הבעיה.
אבל מנגנון ההתנגדויות הוא מנגנון שלרוב משנה מעט מאד את התוצר הסופי. יש התנגדויות שמתקבלות, והתוכנית עשויה להיות מתוקנת באופן נקודתי, אבל שום דבר גדול כבר לא ישתנה ומרבית ההתנגדויות יידחו על הסף. לשמוע לא זה לא נעים, ופותח פתח לבג"צים על ימין ועל שמאל בהמשך הדרך.
16. האלמנט הבטחוני
מטריקס מפורום תחבורה ציבורית הזכיר לי ששכחותי את הטיעון הבטחוני. ככלל, כל מטרה שיש בה יותר אנשים היא "מטרת איכות", פיגוע על אוטובוס "איכותי"יותר מפיגוע דקירה של יחידים ופיגוע במטרו יהפוך ל"גביע הקדוש"של מפגעים פוטנציאליים, ולצערנו כבר היו דוגמאות בעולם של פיגועים במטרו. ישראל אמנם מאד טובה באבטחת מתקניה, וכרגע אנחנו גם בתקופה שקטה, אבל לצערנו אין 100% בטחון וגם השקט אולי יסתיים מתישהו. בשנות ה-90 התפוצצו אוטובוסים על ימין ועל שמאל וגרמו לעשרות פצועים והרוגים בכל פיגוע. אנחנו באמת רוצים לרכז אלפי אנשים במנהרות צרות?
כל אחד מהטיעונים האלה ניתן לסתירה באמצעות ההסתכלות ארוכת הטווח - כשכל המטרו יהיה גמור הכל יהיה יותר טוב, או באמצעות ההסתכלות הכמותית (מעט ייפגעו אבל רבים ירוויחו)
ובכל זאת, 15 הטיעונים כשהם כרוכים יחד מהווים חבילה כבדת משקל על כל הצדדים השונים שהם מציגים. הסתכלות על כלל היתרונות מול כלל המגרעות מעלה את השאלה הגדולה. האם מטרו זה דבר טוב או רע?
מה דעתכם?